תא"מ 33478-05-16 ש. שלמה רכב בע"מ נ' כהן ואח'

עסקינן בתובענה שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 6.12.15 בה היו מעורבים רכב התובעת ורכב הנתבעת 1.

התובעת הינה בעלת רכב מ.ר. 8513752

הנתבעת 1 הינה בעלת רכב מ.ר. 2308066

הנתבעת 2 הינה מבטחת רכב הנתבעת במועד הרלוונטי לתאונה.

ואלה עובדות המקרה הנצרכות להכרעה בתובענה:

התובעת טענה בכתב תביעתה כי רכב התובעת יצא מחניה ולאחר שהשתלב בתנועה, פגע בו רכב הנתבעת 1.

הנתבעות טענו בכתב הגנתן כי רכב התובעת התפרץ לכביש ולתוך נתיב נסיעתה של הנתבעת 1 אשר עשתה ככל אשר היה בידה למנוע התרחשות התאונה.

בפני העידו נהג רכב התובעת וכן הנתבעת 1. נהג התובעת חזר על הגירסא שצורפה לכתב התביעה תוך שהוא מבהיר כי לפני יציאתו מהחניה אותת כדין וכי הבחין ברכב הנתבעת מרחוק בנסיעה איטית.

הנתבעת לא צירפה להגנתה את גרסתה ובמעמד הדיון ביקש ב"כ לצרף גירסא שמסרה מאוחר יותר בכתב. לטענתה רכב התובעת התפרץ לכביש ומיד כשהבחינה בו הנתבעת בלמה את רכבה. לטענתה רכב התובעת הוא שהתנגש ברכבה.

יוער כי עדותה של הנתבעת הייתה אמוציונלית מאוד, והדבר הקשה על הצדדים להגיע לחקר האמת ולנהל חקירה פרודוקטיבית של העובדות.

דיון ומסקנות-

אם נברור התבן מן המוץ נגלה כי עדויות הצדדים מתיישבות זו עם זו לחלוטין. תיאורם של העדים שהעידו בפני ביהמ"ש דומה ביחס לקרות התאונה. אין חולק כי רכב התובעת ביקש להשתלב בנתיב נסיעתה של הנתבעת. משכך, חלה עליו חובת הזהירות המוגברת. זאת ועוד, נהג רכב התובעת עצמו העיד כי הבחין ברכב הנתבעת מתקרב.

אין אני מקבלת את עדותה של הנתבעת כי רכב התובעת הוא שפגע ברכבה- שכן מיקום הפגיעות ברכב התובעת מעיד על כך שרכב הנתבעת הוא שפגע ברכב שהיה לפניו. עם זאת, מיקום הפגיעות גם מעיד כי רכב התובעת טרם סיים השתלבותו בנתיב הנסיעה, שכן הפגיעות אינן מצויות באחורי הרכב אלא בצידו השמאלי, בדלת האחורית ולפיכך בנושא זה אין אני מקבלת את טענת התובעת.