תא"מ 33439-05-14 ד.דנדי השקעות בע"מ ואח' נ' נבנצאל ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכבי הצדדים, ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי יש לחלוק את האחריות לתאונה בין הנהגים במידה שווה שכן ממכלול הראיות אני מסיק שהתאונה אירעה בעת שרכב התובעת יצא מחניה בדיוק שהנתבע 1 נמצא בנסיעה לאחור ובין הרכבים נותרו מטרים ספורים עד לתאונה עד שנפגשו. אחריותו של נהג התובעת הינה בכך שלא בחן היטב את התנועה משמאלו טרם שיצא עם רכבו מהחניה ואחריותו של הנתבע 1 קשורה לחובתו לנהוג משנה זהירות בעת נסיעה לאחור ויכולתו לבלום את רכבו, חרף קיצור מרחק הבלימה, אילו הבחין ברכב התובעת שיצא מלפניו. אדגיש כי אין מדובר בתאונה קלאסית שבין רכב נוסע לאחור לרכב שנמצא מאחוריו אותה עת זמן מה. מדובר בתאונה שבה החל הנתבע 1 כבר בנסיעתו לאחור, ועל כן על נהג התובעת היה להבחין בו טרם יציאתו מהחניה, בה בעת שהנתבע 1 לא השכיל לבחון לכל אורך נסיעתו לאחור את מצב התנועה מאחוריו. על כן יש להשית את האחריות לתאונה זו על הצדדים באופן שווה.

ביתר פירוט: לא השתכנעתי מגרסת נהג התובעת אודות פגיעתו של הנתבע 1 ברכבו בעת שזה יצא מלפניו מהחניה, המתין לשער שיפתח ואז הנתבע 1 החל בנסיעה לאחור מבלי יכולת של זה למנוע את התאונה. מכלול הראיות מלמד אחרת. כך, בהודעתו לחוקר הנתבעת 2 מסר נהג התובעת גרסה אחרת לגמרי והיא שבעת יציאה מחניה הוא הבחין ברכב הנתבע 1 נוסע לאחור. לאמור, מדובר ביציאה מקבילה כלפי רכב אשר כבר מצוי בנסיעה לאחור. הודעתו הכתובה של נהג התובעת אף היא תואמת גרסה זו ומלמדת שהוא החל בנסיעתו כשלפתע ראה את רכב הנתבע 1 משמאלו מצוי בנסיעה לאחור. עדותו השונה בעניין זה של נהג התובעת לא הפיסה את דעתי. שלישית, עמדת נהג התובעת כי צפר עובר לתאונה, לכל אורך המרחק שגמע הנתבע 1, מתחילת חנייתו ועד לתאונה, אינה הגיונית בעיניי שכן סבורני כי צפירה ארוכה שכזו, במקרה של תחילת נסיעה ממקום חנייתו של רכב הנתבע 1 הייתה בהחלט מביאה את הנתבע 1 להבחין בו. יוער כי גם הנזקים הנראים בעין של הרכבים ובפרט של הנתבע 1, אינם יכולים להתיישב עם גרסתו.

באשר לאחריותו הנלמדת של הנתבע 1 לתאונה. זו עולה מעדותו ומהודעתו לחוקר הביטוח ומראה כי לא הבחין ברכב התובעת עובר לתאונה לכל אורך נסיעתו לאחור ולמעשה התוודה לתאונה ברגע המפגש ממש ועל כן אינו יכול להעיד על יציאת רכב התובעת אליו בדיוק בעת מעבר על פניו. על יסוד כך סבר הנתבע 1 תחילה כי האחריות לתאונה חלה עליו במלואה ואולם כמתואר מסקנתי מהראיות הינה אחרת.

אשר על כן, במסגרת התביעה העיקרית, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת מחצית מסך הנזק הישיר שנתבע בסך 1,960 ₪ ( לאחר ניכוי רכיב המע"מ שנתבע שכן התובעת הינה חברה בע"מ וחשבונית התיקון הינה על שמה ורכיב ימי השבתה שלא הוכח), ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 650₪ (בניכוי המע"מ), בצירוף הצמדה למדד מיום 30.6.13, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,400 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

במסגרת התביעה שכנגד, אני מורה כי הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד מחצית מסך הנזק הישיר שנתבע בסך 3,554 ₪ ועלות שכ"א שמאי מטעמה בסך 424 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 5.11.13, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,400 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעמה בסך 450 ₪.

מלוא הסכומים האמורים ישולם הדדית בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.