תא"מ 33426-12-12 טננבוים נ' קרדוניס

לפניי תביעה כספית ע"ס 60,000 ₪ שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבע, ועניינה דרישה לפיצוי כספי בגין יהלומים אשר נמסרו לנתבע לצורך בדיקה והערכה, אשר לא הושבו לידי התובע.

א. רקע אודות ההליך, עיכובו וחידושו:

התובענה דנן הוגשה על ידי התובע בחודש דצמבר 2012;

בחודש מרץ 2013 התקיים דיון בתיק, ואו אז הבהיר הנתבע, כי הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל. לנוכח האמור הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים;

בחודש דצמבר 2013 פנה התובע לבית המשפט והבהיר, כי התחוור לו שהליכי פשיטת הרגל של הנתבע בוטלו בכלל עוד בשנת 2008, וזאת בשל ניצול לרעה של ההליך- היינו, כי לא היה כלל מקום לעכב את בירור התיק.

בחודש ינואר 2014 הגיב הנתבע לבקשה וטען, כי ביום 30 באוקטובר 2013 ניתן כנגדו צו כינוס בבית המשפט המחוזי בת"א ומשכך אין לחדש את בירור ההליך.

במסגרת הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו כנגדו, הגיש התובע תביעת חוב למנהל המיוחד שמונה לנתבע, וזה קבע על דרך הפשרה, כי על הנתבע לשלם לתובע את מחצית סכום התביעה בהליך דכאן (סך של 30,766 ₪). על הכרעת המנהל המיוחד הגיש הנתבע ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (עש"א 38432-04-16).

ביום 10 במאי 2017 דן בית המשפט המחוזי בערעור וקבע (כב' השופטת גרוסמן), כי: "נראה, כי נכון שתינתן הכרעה מהודקת לאחר שמיעת עדויות ולפיכך אני משיבה את התיק לדיון בבית משפט השלום עד להכרעה בתובענת הנושה מר טננבוים שם".

התיק הוחזר אפוא לבית משפט השלום, ובהתאם להחלטת סגנית הנשיא (כב' השופטת לוי-מיכאלי), הועבר התיק למותב זה לצורך שמיעת התיק ומתן הכרעה בו.

ב. תמצית טענות התובע:

התובע טוען, כי היה בעל זכויות בחנות לממכר ציוד משרדי בבניין בורסת היהלומים ברמת גן.

הנתבע עוסק בליטוש יהלומים ועל רקע העיסוק האמור ועבודתו של התובע בבניין הבורסה ברמת גן, הכיר התובע את הנתבע.

על פי הנטען, החזיק התובע בידיו ביהלומים גולמיים במשקל של 28.50 קרט (להלן: "היהלומים"), והוא ביקש לברר את שווים של אותם היהלומים.

התובע טוען, כי הנתבע ביקש לקבל לידיו את היהלומים לצורך בדיקה והערכה. התובע מסר את היהלומים לנתבע, וזה הנפיק לו ביום 10 במאי 2012 אישור בכתב ידו ולפיו: "קיבלת לבדיקה 28.50 קרט יהלומים" (להלן: "אישור קבלת היהלומים").

דא עקא שאותם יהלומים אשר נמסרו לנתבע בחודש מאי 2012 לא הושבו לו מעולם, זאת חרף פניות חוזרות ונשנות.