תא"מ 33392-08-14 כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אבו רוקן ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה נפרדת כספיות, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 02.10.2013, בין כלי רכב מ"ר 36-612-67 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 61-291-35 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

יוער כי ב"כ הצדדים הגיעו במעמד הישיבה המקדמית להסכמה דיונית לפיה התביעה שכנגד שהוגשה בידי מי שאינו נתבע בתביעה העיקרית תהווה תביעה נפרדת כאשר הם מסכימים לאחד את הדיון בשני התביעות וכי פסק הדין זה יינתן ביחס לשתי התביעות.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות קרות התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית והתביעה הנפרדת להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב התובעת יישא באחריות בשיעור של 80% ואילו נהגת רכב הנתבעות תישא באחריות בשיעור של 20% לקרות התאונה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות אשר מתיישבת עם ההיגיון שבקרות התאונה ועם מיקום הרכבים לפני קרות התאונה, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת אשר הייתה בלתי משכנעת.

שוכנעתי כי התאונה ארעה בנסיבות שרכב התובעת ניסה להשתלב בנתיב הנסיעה של רכב הנתבעות ללא מתן התראה על כך וגרם ברשלנותו לתאונה. משכך, האחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב התובעת. ברם, איני פוטר את נהגת רכב הנתבעות מאחריות לקרות התאונה מאחר שלא נקטה באמצעים למניעת התאונה, שכן היה עליה לצפות סטייה פתאומית של רכב העומד בצד הכביש.

לפיכך, התביעה העיקרית והתביעה הנפרדת מתקבלות חלקית כאמור לעיל.