תא"מ 33277-11-14 לתחבורה בישראל בע"מ נ' אוחיון

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 14.7.15 בהעדר התייצבות מטעם התובעת לדיון שנקבע לאותו יום.

בפי המבקשת שתי טענות מרכזיות, הראשונה כי הזימון לדיון מעולם לא התקבל אצל ב"כ התובעת- המבקשת וכי לב"כ המבקשת לא הייתה כל ידיעה אודות הדיון ונודע לו על כך לראשונה ביום הדיון עת קיבל טלפון מהצד השני. והשנייה כי לתובעת סיכויי הצלחה גבוהים בתביעתה.

לא אתייחס כאן לטענות של המבקשת לעניין הקושי בהמצאת כתב התביעה כפי שנטען על ידה, דבר זה אינו רלוונטי לגוף הבקשה.

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את הבקשה, המבקשת קיבלה זימון כדין ולא הופיעה לדיון, היא הגיעה למשפט עם עדים ונגרם לה הוצאות ונזק בנוסף, לא הועלה כל טעם לביטול פסק הדין ולכן דין הבקשה להידחות.

הכרעה:

אין מקום לחזור על ההלכות בדבר ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ואסתפק בלומר כי ביהמ"ש רשאי לבטל פסק דין אם התקיים אחד מאלה: א. ביטול מחמת פגם במתן פסק הדין, זהו ביטול משיקולי צדק ב. ביטול מחמת שיקול דעת ביהמ"ש וכאן ביהמ"ש ישקול את סיכויי ההצלחה בתביעה /הגנה ואת סיבת המחדל שהביאה למתן פסק הדין.

לאחר עיון בטענות הצדדים, שוכנעתי כי לתובעת סיכויי הצלחה טובים בתביעתה, ולכן הביטול יהא בשיקול דעת ביהמ"ש. איני נכון לחסום את התובעת מהוכחת תביעתה אך קיום אישור מסירה כדין ואי הצגת טעם למחדל ו/או הסבר למעט העובדה כי הזימון לא הובא לידיעת ב"כ המבקשת וכי נפלה טעות טכנית כלשהי מביאה אותי למסקנה כי נקודת האיזון הראויה במקרה של היענות לבקשת המבקשת הינה התנאת ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות לצד השני, ללא קשר לתוצאות בסכום של 1,000 ₪, כפי שנפסק בגוף פסק הדין.

עם תשלום הסכום תוגש הודעה לתיק ורק אז יבוטל פסק הדין ויקבע מועד חדש לדיון.

לשלוח לצדדים.