תא"מ 33093-08-13 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' נתנאל ואח'

לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 1/6/12 בין רכב המבוטח על ידי התובעת 1, בו נהג התובע 2 (להלן: "רכב התובעים"), לבין רכב בו נהג הנתבע 1, שהינו בבעלות הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

התאונה ארעה בכביש דו סטרי בו יש חניות משני צידי המדרכה, מימין חניות במקביל למדרכה ומשמאל חניות בניצב למדרכה.

לטענת התובע 2, נסע וראה את רכב הנתבעים עוצר בחניה כפולה במקביל לרכב חונה בלא כל איתות והבין שהוא עצר לרגע. התובע הדגיש, כי לא היה ברכב כל איתות המסמן, כי בכוונתו להתחיל נסיעה או לסטות לפיכך יצא לעקיפה, תוך כדי העקיפה, הנתבע 1, יצא לנסיעה תוך שהוא פונה שמאלה, במטרה לחנות בשמאל. העד הדגיש, כי בשלב זה לא יכל לעשות דבר כדי למנוע את התאונה והפגוש שלו נפגע בקצה ואלו רכב הנתבעים נפגע בדלת אחורית.

בחקירה הנגדית, השיב, כי כל העת היה בנסיעה ולא היה מצב שעצר מאחורי רכב הנתבעים, כאשר ראה שרכב הנתבעים עוצר, הבין שהוא עוצר בצד ואז אותת ועקף אותו.

הנתבע העיד, כי נסע לאט ואותת כיוון שרצה להיכנס לחניה, כאשר הבחין ברכב התובעים נוסע אחריו לאט ובדיוק כשבא לפנות, רכב התובעים עקף אותו ופגע בו בכנף דלת הנהג עם צד ימין. לדבריו, נסע 5 קמ"ש כדי להיכנס לחניה. בחקירה הנגדית השיב, כי האטה והאיתות היה כדי לשנות כיוון ומי שמאחוריו היה אמור להבין זאת והיה צריך להימנע מלעקוף אותו.

לאחר בחינת עדותם של שני הנהגים, מתווה הדרך כפי שתואר על ידם והנזקים שנגרמו בכלי הרכב, באתי לידי מסקנה כי עיקר האחריות לתאונה מוטלת על נהג הנתבעים, הכל כפי שיפורט להלן -

מתיאור הנתבע בדבר אופן התרחשות והתאונה והשרטוט ששרטט במסגרת הודעתו לחברת הביטוח עולה, כי הוא הבחין ברכב התובעים שנמצא אחריו, וכי התאונה ארעה שעה שרכב התובעים היה במהלך עקיפה. הנתבע תאר, כי נסע נסיעה איטית כיוון שביקש לפנות לחניה, גם אם אקבל את גרסתו שהיה במהלך נסיעה ולא עצירה כפי שטוען נהג התובעת, הרי שהדעת נותנת, כי רכב התובעים חייב היה לצאת לעקיפה ממרחק מה, תוך שהוא מגביר את מהירות נסיעתו על מנת לעקוף את הרכב. הנתבע שרצה לסטות מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי, היה חייב להיוותר בקשר עיין עם כלי הרכב שנמצאים מאחוריו ואם היה עושה כן, לבטח היה מבחין בהתקרבות רכב התובעים, הגברת המהירות מצדו ויציאתו לעקיפה ונמנע מלסטות לנתיב הנגדי.

אופן התרחשות התאונה, מלמד שרכב הנתבעים סטה שמאלה מנתיב נסיעתו מבלי לבחון כי הנתיב פנוי טרם ביצוע הסטיה, שכן עובדתית רכב התובעים היה כבר במהלך ביצוע העקיפה ומכאן אחריותו לתאונה.

על אף האמור, לנהג התובעים אשם תורם להתרחשות התאונה, שכן מן העדויות עולה שהוא מיהר לצאת לעקיפה, מבלי שטרח לוודא שרכב הנתבעים שהאט את מהירות נסיעתו אינו מתכוון להמשיך בנסיעה או לפנות לחניות הנמצאות משמאל. גם אם אקבל את עדות התובע, כי רכב הנתבעים היה בעצירה בשלב מסוים, כעובדה מתיאור האירועים שקדמו לתאונה, עולה שרכב הנתבעים נסע במהירות איטית במטרה לחנות וגם אם נעצר לרגע, לא מדובר ברכב העומד פרק זמן בחניה כפולה כך שברור שניתן לעקפו אלא ברכב שמתעכב מסיבה כלשהי בנתיב לרגע. במקרה כזה ראוי היה שהתובע ינקוט זהירות כפולה, ימתין או לפחות יזהיר את הנתבע באמצעות, צפירה, כי הוא מתכוון לעקפו.

אציין, כי עדויות הנהגים שקולות, לא מצאתי לקבוע כי מי הם אינו אומר אמת ומשכך אני מתקשה לקבוע נחרצות אם אכן הנתבע אותת. נטייתי היא לקבוע, כי הנתבע אכן אותת, אבל כנראה הדבר נעשה בשלב מאוחר כך שהתובע לא הבחין או לא יכל היה להבחין בכך.