תא"מ 32924-08-14 ש. שלמה רכב בע"מ ואח' נ' רות ואח'

 1.לפניי תביעה כספית על סך 5,894 ₪ ותביעה שכנגד כספית על סך 6,415 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 21.102013, בין כלי רכב מ"ר 17-187-76 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 95-574-51 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות קרות התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, העידו נהגות הרכבים המעורבות בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם הנתבעות.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות שהייתה מפורטת מאוד ומשכנעת, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת.

שוכנעתי כי התאונה ארעה בנסיבות שרכב התובעת ניסה להשתלב בנתיב הנסיעה עליו נסע רכב הנתבעות, אלא שבמקום שנהגת רכב התובעת תיתן דעתה לרכבים הנוסעים בנתיב ועל ידי כך תיתן להם זכות קדימה על פי תמרור האט ותן זכות קדימה שהיה מוצב בכיוון נסיעתה (עמ' 2, שורות 14-13 לפרוטוקול), נהגת רכב התובעת לא צייתה לתמרור זה, ניסתה להשתלב לנתיב זה ועל ידי כך הביאה להשתפשפות בין הרכבים.

משכך, ברור כי נהגת רכב התובעת נושאת באחריות לקרות התאונה. לא מצאתי לחייב את נהגת רכב הנתבעות ברשלנות ולו חלקית מאחר ששוכנעתי כי התאונה הייתה בלתי נמנעת מבחינתה שכן לא יכולה הייתה למנוע אותה בנסיבות שרכבה עמד ברמזור אדום (עמ' 3, שורה 26 לפרוטוקול).

לאור זאת, נהגת רכב התובעת נושאת במלוא האחריות לקרות התאונה.