תא"מ 32840-12-15 יהב נ' אלון

בקשה לביטול פסק דין בהליך שלא ברור כיצד הגיע עד הלום, ואם לא די בכך – הבקשה עתה לוקה.

1.המבקש קיבל מידי המשיבה שיק בסך 1,800 ₪ בקשר עם התקנת צלחת לוויין על גג ביתה. השיק חולל, המבקש הגישו לביצוע, המשיבה התנגדה בטענה שהמבקש לא עשה מלאכתו, וההליך בסכום פעוט זה מצא דרכו לבית המשפט תוך שהצדדים מתחמשים בייעוץ משפטי. בית המשפט נתן את הרשות להתגונן בכפוף להפקדה, הורה לצדדים להגיש תצהירים, התיק הועבר לטיפולי, והמזכירות הפיקה הודעה על דיון ליום 10.7.16. הצדדים לא הגישו תצהירים. המבקש ובא כוחו אף לא התייצבו לדיון. לבקשת המשיבה, ולאחר שמעיון בתיק עלה כי ב"כ המבקש צפה בזימון במערכת "נט המשפט" ניתן פסק דין הדוחה את התביעה בהיעדר התייצבות, תוך חיוב המבקש בהוצאות.

2.ביום 28.7.16 עתר המבקש לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. בבקשה לא ביאר אם הוא קורא לביטול מחובת הצדק או משיקול דעת בית המשפט, אף שדומה שקרא לשניהם. זימון לא הגיע בדואר או בפקס. הזימון גם לא התקבל במערכת "נט המשפט", נטען, וממילא נקבע כבר (כך המבקש) כי צפייה באמצעות מערכת "נט המשפט" אינה זימון כדין (תוך הפנייה לבש"מ 503/16 עיריית טבריה נ' מונסטרסקי (7.2.16)). הבהרה כיצד קיים במערכת אישור על צפייה בזימון, כפי שצוין מפורשות בפסק הדין – לא באה. המבקש הוסיף – ובכך גלש לתחום ביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט: טובים סיכויי התביעה. אגב כל אלה ראה ב"כ המבקש לבקר את ב"כ המשיב ועמידתו על מתן פסק הדין בהיעדר התייצבות. הבקשה נתמכת בתצהיר המבקש עצמו.

השיב המשיב: הביקורות אינן במקומן. בכל מקרה, ב"כ המבקש צפה בזימון לדיון באמצעות המערכת, כפי שהוא צופה בכל ההודעות האחרות, כמפורט בתגובה. לגוף העניין עותר המשיב לדחיית הבקשה ולחלופין חיוב בהוצאות. בהיות ההליך בסדר דין מהיר איני נזקק לתשובה לתשובה.

3.לרוב בקשות מעין אלה מסתיימות בהחלטה קצרה, ונוכח הגישה הליברלית של בית המשפט בכל הנוגע לביטול פסקי דין במעמד צד אחד: בביטול תוך חיוב בהוצאות הצד שכנגד, ותוך שבית המשפט – שהשחית זמנו לריק בהכנה לדיון ובזמן הדיון עצמו – אינו מחייב בהוצאות לטובת אוצר המדינה לרוב. ברם התנהלות המבקש במקרה דנן מחייבת התייחסות שונה.

4.המבקש לא ערך הבחנה בין ביטול מתוך חובת הצדק, שאז אין מקום לחיוב בהוצאות וממילא אין נפקות לסיכוייו בהליך, לבין ביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט (להבחנה ראו לדוגמה: רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה (8.10.15)). בבקשתו, דומה, הוא פוסח על שתי הסעיפים: לא זומן, קרי ביטול מחובת הצדק; לא זלזל וטובים סיכוייו, קרי ביטול מחמת שיקול הדעת. עצם העירוב הוא בעייתי.

5.בעייתי יותר הוא הטיעון הנסב על סוגיית הזימון: טענה שלפיה הזימון לא הגיע בדואר או בפקס, גם לא באמצעות מערכת "נט המשפט", בלא הסבר כיצד רשומה במערכת צפיה בזימון, ותוך תוספת שלפיה צפיה אינה כהודעה כדין.

אכן, הזימון לא נשלח לב"כ המבקש בדואר או בפקס. הטעם לכך פשוט: הוא רשום במערכת "נט המשפט" כמי שמבקש לשלוח – ובהתאם לעקרון ההדדיות, נכון לקבל – הודעות באמצעות המערכת האלקטרונית. בהתאם לתקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בנוסחה שבתוקף מאז יום 1.11.15, הרי ש"המבקש להמציא לבית המשפט כתב בי-דין אלקטרוני, ימסור לבית המשפט כתובת דואר אלקטרוני או כתובת מאובטחת של דואר אלקטרוני לצורך קבלת כתבי בי-דין אלקטרוניים מאת בית המשפט כאמור בתקנת משנה (ג1)" (תקנה 497ג(ד)). מכאן ואילך, ניתן להמציא לנמען כתב בי-דין אלקטרוני, זולת הראשון בתיק (תקנת משנה (א)), וניתן גם לשלוח: "... הודעה בדבר קיומו של כתב בי-דין במערכת הממוכנת הכוללת קישור לכתב בי-הדין, שפתיחתו תתאפשר באמצעות מנגנון הזדהות מאובטח (להלן – ההודעה); שלח בית המשפט הודעה כאמור, יראו את כתב בי-הדין ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען ..." (תקנת משנה (ג1)).

בענייננו: ב"כ המבקש רשום במערכת כמי שמבקש להגיש ומסכים לקבל כתבי בי-דין אלקטרוניים. כך הוא נוהג בפועל, עולה: כל ההחלטות נשלחות במערכת "נט המשפט", והוא מגיש את בקשותיו באמצעות המערכת, וכך לדוגמה גם את הבקשה הנוכחית. מכאן שגם הזימון, שהוא ודאי "כתב בי-דין" (תקנה 1 לתקנות), נשלח אליו באמצעות המערכת. כאמור בפסק הדין, וכעולה מן העיון במערכת, הזימון לדיון נשלח לב"כ המבקש אלקטרונית ונצפה ביום 21.3.16. כיוון שנצפה הזימון, אף לא פעלה המזכירות (למעלה מן הצורך) ליידע על דבר הדיון בפקס או בדואר. הזימון נשלח כדין. זימון זה, כך עולה מהוראות תקנה 497ג, מהווה המצאה כדין לכל דבר ועניין. עניינה של ההחלטה בענין מונסטרסקי שאזכר המבקש, כמוה כהחלטה בע"א 3693/15 לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט שותפות מוגבלת (‏5.11.2015) שעליו היא נסמכת, אינם עוסקים בתחולת תקנה זו במישרין. צפייה דרך מקרה, להבדיל ממשלוח מבית המשפט, אינה בהכרח המצאה כדין, ודאי קודם לכניסת התיקון לתקנה 497ג לתוקף. משלוח הזימון בהתאם לתקנה 497ג, הרי הוא המצאה כדין (ועיינו: הסיפה לרע"א 213/16 שירותי בריאות כללית נ' פלוני (8.3.16)).