תא"מ 32382-05-16 איילון חברה ליטוח בע"מ נ' עזרא ואח'

לפניי תביעת שיבוב שעניינה נזקי רכב מבוטחת התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 10.11.2014, בה מעורב רכב הנתבעות ובגדרה נתבעים הכספים שהתובעת שילמה בגין נזקי רכב התובעת, בתוספת שכ"ט שמאי.

אין מחלוקת כי התאונה ארעה בעת שרכב התובעת חצה את הצומת בנתיב הימני, ורכב הנתבעים שהגיע מהנתיב הנגדי לצומת היה במהלך ביצוע פנייה שמאלה בצומת. המחלוקת נוגעת לנסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד -1984.

שמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות, ובכלל זה את גרסאות הנהגים המעורבים בטפסי ההודעה ובעדותם, את מוקדי הנזק בכלי הרכב ואת זירת התאונה, והגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים באופן הבא: נהגת רכב הנתבעות (הנתבעת 1) - 85%, נהג רכב התובעת -15%.

על יסוד החומר שלפניי ראיתי לקבל את גרסת נהג רכב התובעת לתאונה, לפיה בעת שרכב התובעת הוסע בנתיב השמאלי לפני חציית הצומת, רכב שהגיע מימין חצה את הצומת וחסם את הנתיב השמאלי, רכב התובעת עבר לנתיב הימני וחצה את הצומת בנתיב הימני בכיוון נסיעה ישר, כשרכב הנתבעות הגיע משמאלו וביצע פניית פרסה שמאלה בנתיב הימני בו הוסע רכב התובעת בצומת. עדותו של נהג התובעת הייתה קוהרנטית וכנה. גרסתו לתאונה הייתה אחידה בעדותו, בטופס ההודעה (ת/1) ובתרשים אופן התרחשות התאונה בטופס ההודעה ובת/3 והיא נתמכה בעדותה של נהגת הנתבעת, אשר אישרה קיומו של הרכב החוסם את הנתיב השמאלי בכיוון נסיעת רכב התובעת בצומת וכן שהתאונה ארעה במהלך ביצוע רכב הנתבעות את פניית הפרסה שמאלה בנתיב הימני בו הוסע רכב התובעת (עמ' 5 שו' 2). מוקדי הנזק בכלי הרכב (מוקד קדמי שמאלי ברכב התובעת, ומוקד קדמי ימני ברכב הנתבעות) אף הם מסתברים עם גרסת נהג התובעת יותר מגרסת נהגת הנתבעות. בנסיבות אלה, לאור מסקנתי כי התאונה ארעה במהלך ביצוע רכב הנתבעות פניית פרסה שמאלה בצומת, ללא מתן זכות קדימה לרכב התובעת שחצה את הצומת מימין לנתיב נסיעת רכב הנתבעות והוסע בכיוון ישר, וכאשר מהלך פניית הפרסה שמאלה, אליבא עדות נהגת הנתבעות, בוצע על ידי רכב הנתבעות בנתיב הימני בו הוסע רכב התובעת, ולא בנתיב השמאלי כמתחייב מתקנה 43(ב)(3) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 וכל זאת אף ששדה הראייה של רכב הנתבעות היה חסום בשל הרכב החוסם, מירב האחריות בשיעור שקבעתי מוטל על נהגת רכב הנתבעות.

עם זאת בנסיבות העניין, ראיתי להטיל אחריות בשיעור שקבעתי על נהג רכב התובעת. נהג רכב התובעת אישר בעדותו כי רכב צד ג' חסם את נתיב השמאלי לנתיב הנסיעה בו חצה את הצומת וחסם את שדה הראייה שלו (עמ' 2 שו' 11). נהג התובעת לא טען כי הרכב החוסם משמאלו נעצר לאורך זמן, ועל אף מגבלות שדה הראייה, נהג התובעת עבר לנתיב הימני והמשיך בנסיעה בצומת במהירות של 30-40 קמ"ש ולא עצר על מנת לאפשר את המשך נסיעת הרכב שחסם את הנתיב השמאלי. אף כי לנהג התובעת זכות קדימה, זכות זו אינה מוחלטת והיה על נהג התובעת לצפות, בהיעדר שדה ראייה, לשמאלו כי רכב המגיע משמאל לא יבחין בו, לפעול כמצוות תקנה 65 לתקנות התעבורה ולא להיכנס לצומת, ומכאן אחריותו לתאונה בשיעור שקבעתי, הגם שלקחתי בחשבון כי רכב הנתבעות ביצע את מהליך פניית הפרסה שמאלה מהנתיב הימני בו הוסע רכב התובעת.

אשר על כן ולאור חלוקת האחריות שקבעתי, הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 27,636 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, שכר עד התובעת כפי שנפסק בדיון, אגרת משפט ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11.8%. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ז, 23 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.