תא"מ 32299-06-13 קיס נ' תל - אביבה בר ומסעדה (ת.א.ב.) בע"מ ואח'

התובע הגיש תביעה ע"ס 50,000 ₪, מכוח הוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים וכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן – "החוק"), בעקבות מניעת כניסתו ביום 15.3.2013 למועדון "הקלאצ'" בתל אביב (להלן – "המועדון").

לאחר שמיעת עדויות התובע ואיש יחסי הציבור מטעם המועדון ובחינת ראיות האודיו והווידאו, הצעתי לצדדים (התובע והנתבעים 1 – 6, 8 (להלן – "הנתבעים")) להסכים לשלם לתובע פיצוי שמקורו בהוראות החוק, כאשר שיעור הפיצוי ייפסק לאחר שיוגשו סיכומי הצדדים. הצדדים נתנו הסכמתם להצעת בית המשפט ואף קבעו מי מבין הנתבעים נדרש לשאת בתשלום. הסכמת הצדדים אושרה בהחלטתי מיום 26.1.2015 ובעקבותיה הוגשו סיכומיהם.

בסיכומיו מבקש התובע להעמיד את הפיצוי בשיעור הסכום הנתבע, כאשר הוא מבסס את עמדתו על תכלית החוק – קידום עיקרון השוויון ומניעת הפליה בכניסה למקומות ציבוריים, והענקת פיצוי לתובע שהופלה, זכה להתייחסות מזלזלת, חש מושפל ופגוע עת נמנעה ממנו הכניסה למועדון ונמנעה ממנו האפשרות "... להיות שווה בין שווים ולהשתלב בחברה הישראלית" (סעיף 14 לסיכומי התובע). בסיכומי התובע מובאות דוגמאות לפסקי-דין בהם פסק בית המשפט פיצויים מכוח עילה שבחוק, בשיעורים גבוהים. התובע נסמך על פסק-דין שניתן בעניינו [תא"מ 20135-01-13 קיס נ' השם יעזור בע"מ ואח'] בו נפסק לזכותו סך של 42,000 ₪ (פיצוי הכולל את רכיב ההוצאות ושכר הטרחה). בכל הקשור למטרת הפיצוי ושיעורו, התובע נסמך על השיקולים שהתווה בית המשפט העליון בפסיקתו בסוגיית "דואר זבל" [רע"א 1954/14 אילן חזני נ' שמעון הנגבי (סתונית מועדון דאיה ורחיפה במצנחים) (4.8.2014) (להלן – "פרשת חזני").

הנתבעים מבקשים להימנע מפסיקת פיצוי כלשהו לתובע. לחילופין – מבוקש להעמיד את הפיצוי בשיעור נמוך, בשים לב לטענות שהועלו בכתב הסיכומים: התובע לא הופלה מחמת מוצאו הערבי; האירוע כולו היה יזום על ידי התובע, שהגיע למועדון בגפו לצורך הוצאת כספים שלא כדין מהנתבעים; התובע הגיע למועדון כשהוא מצויד בשתי מצלמות, הוא התנהל באופן מגמתי, לא הוכח שנגרם לו נזק והוא למעשה לא נפגע כלל כתוצאה מאי הכנסתו למועדון וכיו"ב. עוד ובנוסף נטען שהתובע הוא "תובע סדרתי במיוחד בתביעות מועדונים ובעלי עסקים על רק הפליה" (סעיף 32 לסיכומי הנתבעים), על כן יש לבחון את התנהלותו "בזכוכית מגדלת" (סעיף 34 לסיכומי הנתבעים). הנתבעים מפנים לפסקי דין במסגרתם פסקו בתי המשפט פיצויים מכוח עילות שבחוק בשיעורים של 7,500 ₪ - 20,000 ₪.

על מאפייניו, תכליתו של החוק וייחודו עמד ביהמ"ש העליון (כב' השופט ס' ג'ובראן) ברע"א 8821/09 פבל פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ (16.11.2011) (להלן – "פרשת פרוז'אנסקי"), שם הודגש, בין היתר, כדלקמן: "תופעת הסלקציה בכניסה למועדונים על בסיס מאפיינים אסורים כמין, מוצא וגזע מעידה, בראש ובראשונה, כי טרם מוגרה ההפליה מארצנו. עצם תופעת קיומם של סלקטורים וסלקטוריות, שכל תפקידם לסנן את קהל המבלים ולבחור את אלו הנתפסים כ"ראויים", לרוב על בסיס תפישות סטריאוטיפיות (בשונה ממאבטחים המונעים כניסה רק על בסיס חשש מהתפרעויות) הינה תופעה מטרידה, וספק בעיני אם זו יכולה להימצא מוצדקת, למעט במקרים נדירים. תופעה זו היא שעמדה בפני המחוקקים בדיוניהם בחוק למן חקיקתו .... שכיחותה של תופעה זו, ונכונותם של רבים ורבות לעבור עליה לסדר היום, מחייבת את בית המשפט לפעול למימוש תכלית החוק באופן שיצור הרתעה של ממש מפני הפליה. על רקע זה חוקק חוק איסור הפליה. חוק זה הוא חוק מרכזי במערך חקיקה מורכב ומסועף שתכליתו אחת - קידום השיוויון המהותי במדינת ישראל".