תא"מ 31878-08-15 סלקום ישראל בע"מ נ' עאבד ואח'

עניינה של החלטתי בטענת הנתבעים כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה.

1.התובעת הגישה בחודש אוגוסט 2015 תביעה כספית בסדר דין מהיר ע"ס כ-39 אלף ₪. היא הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, אף שמקום מגורי הנתבעים שניהם צוין ככפר מג'אר, שבמחוז הצפון. ולגוף הדברים, נציין (שכן יש לדבר השלכה על שיקול הדעת של בית המשפט בהעברת הדיון, כמבואר בהחלטתי): "הנתבעים ו/או מי מהם", צוין, ביקשו לקבל שירות מן התובעת. לא בואר מי ביקש שירות ומי קיבלו. לתביעה צורפו חלקי הסכמים עם הנתבע 1. הלה כבן 34, וחתם על מסמכים שונים בכתב שקשה בשלב זה להגדירו לכאורה אלא כילדותי במיוחד. מן ההתכתבות שבין הצדדים, שדבר קיומה צוין בתביעה, הוחוור גם רקע אפשרי לכך: אביו, הוא הנתבע 2, משמש עליו אפוטרופוס, לגופו ולרכושו, שעה שנמצא כי הלה אינו מסוגל לדאוג לענייניו, זאת זמן רב קודם ל"התקשרות" הנטענת (נספח ו' לכתב התביעה). מדוע מצא עצמו עם זאת הנתבע 2 נתבע אישית לא נדע, וקשה היה לזהות מערימת הנספחים היכן בדיוק הלה נטל על עצמו התחייבויות אישיות, כשם שלא ברור היכן אישר את ההתקשרות של בנו, שעל רכושו הוא אחראי. מובן שאיני נוטע מסמרות: לא זו השעה והדברים יתחוורו במידת הצורך.

2.התובעת עתרה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, בטענה כי התביעה הומצאה כדין. פסק דין ניתן לה כמבוקשה (כב' הרשם א' צ'כנוביץ, ביום 17.11.15). הנתבעים עתרו ביום 3.4.16 לביטול פסק הדין מחובת הצדק: הנתבע 1 יש עליו אפוטרופוס ואינו כשיר לדבר; הנתבע 2 מקום מגוריו בקרית שמונה ולא קיבל העתק כתב התביעה עד שלמד על פסק הדין. טענת סמכות מקומית לא נזכרה אותה עת. התובעת נתבקשה להגיב; עקב תקלה (כך ביארה עתה) לא עשתה כן, ופסק הדין בוטל. הנתבעים הגישו כתב הגנה אפוא ביום 26.6.16, וטענו בתמצית לכך שהנתבע 1 אינו כשיר והנתבע 2 אינו חייב בדבר. בראש בקשתם טענו להיעדר סמכות מקומית נוכח מקום מגוריהם, ועתרו לסילוק התביעה על הסף באין סמכות ולחלופין על העברת הדיון לבית המשפט השלום בנצרת.

3.התובענה הועברה לטיפולי והגיעה לעיוני ביום 12.7.16 אגב בקשה אחרת. ביקשתי את התייחסות התובעת לטענת הסמכות המקומית. היא הגיבה היום. טענתה: הבקשה לא הוגשה כבקשה נפרדת. בנוסף, טענת הנתבעים לא עלתה "בהזדמנות הראשונה", קרי בעת הגשת בקשת הביטול. בכל מקרה, שנתה הפסיקה, מדינתנו קטנה ובית המשפט לא ייטה להאזין לטענות סמכות מקומית. לחלופין עתרה כי העברת הדיון תעשה ללא חיובה בהוצאות, שהרי לא התקיים בתיק ולו דיון אחד.

4.יש להיעתר לבקשתם החלופית של הנתבעים ולהורות על העברת הדיון.

5.אשר לטענה כי היה מקום להגיש בקשה נפרדת: מובן שעדיף תמיד לנהוג כך, שכן אז בית המשפט יידע להדרש לה מבעוד מועד במקום להשחית זמן ולהיחשף לכך רק לקראת התייצבות הצדדים לישיבה המקדמית. חובה אין תמיד, והרי לבית המשפט – אם לא מצא מכוח שיקול דעתו כי נכון שתוגש בקשה נפרדת ומפורטת במידת הצורך – סמכות להדרש במקרים המתאימים לטענה ממין זה גם בלא בקשה נפרדת, עתה או בישיבה המקדמית (תקנות 101(א)(2), 143(8), 144, 214יא(ז) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות); ועיינו: רע"א 4286/01 גיל נ' ירדן (19.12.01)).

6.אשר לטענה כי היה על הנתבעים להעלות את טענתם בהזדמנות הראשונה: המדובר בפיתוח פרי הפסיקה, המותיר שיקול דעת לבית המשפט. "נתבע אשר לא טען בכתב הגנתו או בהתייצבותו הראשונה" בעניין הסמכות המקומית, כאילו הסכים לה (ע"א 487/64 רוט נ' פישר, פ"ד יט(2) 148 (1965); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 64 (מה' 12, 2015)). מהי "התייצבותו הראשונה", המכונה לרוב "ההזדמנות הראשונה", יש לבחון בהתאם להקשר. בעניין זה הבהיר בית המשפט המחוזי הנכבד בירושלים (כב' השופטת א' פרוקצ'יה), שעמדתו זו אומצה גם בהקשר הקרוב של פרשנות "ההזדמנות הראשונה" בכל הקשור לבקשה לעיכוב הליכים מחמת תניית בוררות (רע"א 8024/06 Dolphin Maritime נ' קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ (28.5.2007)), כדלקמן:

"השאלה באיזו מסגרת הועלתה הטענה - קרי: האם הועלתה בכתב שקדם לכתב ההגנה או בכתב ההגנה עצמו איננה קרדינלית בעיני, שכן השאלה החשובה היא האם הטענה הועלתה - בין בכתב ובין בעל פה - בשלב שקדם לכניסת בית המשפט לדיון בגופה של התביעה, בין במסגרת קדם משפט או הליך מקדמי אחר, ובין בישיבת הוכחות. באם מועלית הטענה בטרם כניסה לדיון לגופו של ענין כאמור לעיל, כי אז עומד הנתבע בדרישת תנאי "ההזדמנות הראשונה". בנסיבות כאלה, אין חשש כי בית המשפט, אליו הוגשה התביעה, יוטרח לחינם, ואין גם חשש מפני "בחירת-ערכאות". מכאן, ש"ההזדמנות הראשונה" להעלאת הטענה בדבר העדר סמכות מקומית אכן נקבעת על פי נסיבותיו של כל הליך והליך בהתאם לאופיו ולשלב אליו הגיע, ולא על פי מבחן טכני הקשור באופי הכתב שהוגש, או בשאלה אם הכתב בו הועלתה הטענה הוא כתב ראשון שהוגש או שקדמו לו כתבים אחרים."

והיישום לענייננו: שאלת הסמכות המקומית לא היוותה נדבך בעל נפקות משפטית כלשהי בבקשת הביטול: סמכותו של בית המשפט ליתן פסק דין בהיעדר הגנה בלא שייזקק לשאלת הסמכות המקומית; ממילא ביטול פסק הדין לא ייעשה רק משום שהנתבע-המבקש טוען להיעדר סמכות מקומית, קרי טענת היעדר הסמכות המקומית אינה עילה לביטול (ראו: רע"א 10940-05-09 הכובש חולון מפעלי מתכת בע"מ נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (25.5.09; פסקה 13 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית)). קל וחומר כאשר בביטול מחמת הצדק עסקינן.