תא"מ 31872-05-13 אופרייט ליס בע"מ נ' געאן

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1.שני הנהגים שהעידו בתיק זה, הגיעו זה מול זה בכביש צר, במקום שלא היה מקום לשניהם לעבור בקלות ובבטחה, בשל כך נעצרו שני כלי הרכב במרחק של מטרים ספורים זה מזה. עד כאן מסכימים הצדדים על הנסיבות ומכאן חלוקה עמדתם.

2.לטענת התובעת, לאחר שנעצרה הנהגת מטעמה (להלן: קריסטינה) ובעודה עומדת, החל הנתבע בנסיעה והוא שפשף את הפינה הקדמית שמאלית ברכב התובעת. קריסטינה תיארה בעדותה, כי במרחק הקטן שהיה ביניהם, התאפשר לנתבע להגביר מהירות ולנסות לעבור לצידה בלא שהיה די מקום לעשות כן בנסיעה מהירה.

3.לטענת הנתבע, הוא נותר בעמידה מלאה, כאשר קריסטינה הסתובבה לאחור בתוך רכבה, ככל הנראה בשל הפניית תשומת הלב לתינוקת שהיתה ברכב, ובעת שעשתה כן – ככל הנראה בטעות – לחצה על דוושת הגז, זינקה קדימה ופגעה ברכבו.

4.הנהגים חלוקים גם לגבי האירועים לאחר התאונה עצמה: קריסטינה טענה שהמשיכה קדימה על מנת למצוא מקום מתאים לעצור כדי להחליף פרטים, ועצרה במרחק מה ממקום התאונה. מנגד, טען הנתבע כי קריסטינה פשוט עזבה את המקום בלא למסור פרטים ולכן מצא מקום לבצע פניית פרסה, הסתובב ונסע בעקבות קריסטינה עד שחסם את דרכה ועצר אותה, ורק אז קיבל ממנה פרטים.

5.להשלמת התמונה אציין כי, הנתבע הגיש מצידו תביעה נפרדת כנגד קריסטינה והתובעת כאן בבית משפט לתביעות קטנות (להלן: ההליך המקביל). בהסכמת הצדדים נמחקה תביעה זו, שכן ההכרעה בתובענה דנן תביא לסיום המחלוקת ולהסדר שיחול גם על התביעה המתייחסת לנזקים ברכב בו נסע הנתבע.

דיון והכרעה

6.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויות הנהגים, עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ושקלתי את הגרסאות, מצאתי כי בנסיבות המקרה, לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני האחרת, ועל כן דין התביעה להידחות, שכן התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי גרסתה של קריסטינה עדיפה על פני גרסת הנתבע. ואפרט נימוקיי.

7.אני מקבלת את טענתו של הנתבע, שלא היה טורח להסתובב ולרדוף אחר רכב התובעת, אלמלא סבר שהיא אשמה בתאונה וביקש בשל כך לקבל את הפרטים המלאים על מנת שיוכל להפרע מנזקיו. הטענה כי קריסטינה המשיכה בנסיעה עד שמצאה מקום לעצור ולא נעצרה בשל חסימת דרכה, היא עדות שלא נתמכה בכל ראיה או עד אחר. לא היתה כל מניעה כי לפני הזזת כלי הרכב מהמקום, יחליפו הצדדים המעורבים בתאונה פרטים, ולא היה הכרח כי קריסטינה תיסע מרחק של עשרות או מאות מטרים לפני שתעצור את רכבה. שוכנעתי כי הנתבע מיד לאחר התאונה סבר שהוא אינו אחראי ולכן דאג לרדוף אחר קריסטינה שנסעה מהמקום, כדי לדאוג לקבל את פרטיה

כמו כן, מאחר שקריסטינה העידה ששתי המכוניות נעצרו, לא סבירה טענתה כי הנתבע נסע ממול ופגע בה "בשיא החוזק". טענה זו כי מדובר בפגיעה חזקה, בנהיגה מהירה, לא נתמכה בתמונות נזק שבהם ניתן להבחין בנזק התואם אירוע שכזה. מחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, עולה כי לא היה צורך בהחלפת חלקי מרכב, והחלקים שהוחלפו הם פנס, גלגל, תומך, מגן ומסגרת קישוט, כאשר כל שאר הנזק נגרם בשל עבודות תיקון וצבע.

8.זאת ועוד, גם לו קיבלתי את עדותה של קריסטינה כמסתברת יותר מעדות הנתבע, היה קושי לפסוק לטובת התובעת פיצוי, שכן בחינת הנזק הנטען ברכב התובעת מעלה תמיהות, כפי שהצביע עליהם ב"כ הנתבע: קריסטינה לא יכלה לאשר שנגרם נזק לגלגל או לצמיג ברכב בו נסעה, ואף לא ידעה אם נגרם נזק למכסה המנוע, נזקים שנכללו בהערכת השמאי של עלות תיקון הרכב. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע מה מתוך הנזק שמצא השמאי נובע מהתאונה, ואם יש בין הנזקים שנמצאו כאלה, שאינם תוצאה ישירה של האירוע נושא התביעה.

9. עדותו של הנתבע אף היא מעלה תהיות. לא סביר כי נהג שנמצא בעמידה - גם אם הוא מסובב את ראשו לאחור - ירים את רגלו מדוושת הבלם, יעבירה לדוושת הגז וילחץ על דוושת הגז והכל מבלי משים, ברגע קט, ומבלי שהוא מודע למעשיו. אמנם, במצב עניינים חריג עשוי להתרחש אירוע כזה אלא שהוא אינו סביר ובבחינה של מאזן ההסתברות, לא אוכל לקבל כי כך קרה במקרה דנן.

10.הנתבע אף נמנע מהבאת עד לאירוע: בכתב התביעה שהגיש בהליך המקביל, טען כי יש לו עד לתאונה. עד כזה לא זומן למסור גרסה בפניי, וההסבר שניתן הוא כי מדובר בחבר שהגיע רק לאחר התאונה וכאשר עצר וחסם את רכב התובעת כדי שקריסטינה תמסור את פרטיה. לעניין זה אבהיר כי ההסבר סותר לכאורה את הרישום המפורש בכתב התביעה הקטנה, ואף אם ניתן לקבל את ההסבר, הרי שגם לחלק מגרסת הנתבע היה מקום להביא עדות תומכת. העובדה שמדובר בחבר של הנתבע היה בה כדי להקל עליו את זימון העד, ואף לצורך תמיכה חלקית בגרסתו.

הלכה היא, כי אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4)595, 602 [1990]).

11.לאור האמור, אין באפשרותי לקבוע כי גרסה אחת עדיפה על האחרת. כל שיש בפניי הוא גרסאות הנהגים, אשר שניהם טובים - ובעייתיים - באותה מידה, ואין כל ראיה אובייקטיבית או תומכת בעמדה זו או אחרת.

סוף דבר

12.התביעה נדחית.

11.מאחר שדחיית התביעה היתה פועל יוצא מכך שהתובעת היא יוזמת ההליך, ולא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה, ולא בשל כך שהעדפתי את גרסת הנתבע, אני סבורה כי אין מקום לחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט לטובת הנתבע.