אלדן תחבורה בע"מ נ' שילו ואח'

1.לפניי תביעה בגין נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 3.11.2014 בה מעורב רכב הנתבעים, ובגדרה נתבעים נזקי רכב התובעת בתאונה בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה ושכר טרחת השמאי. 

2.אין מחלוקת כי ארעה תאונה בין כלי הרכב של הצדדים. המחלוקת היא בשאלת נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה, כשלכל צד גרסה משלו בנוגע לאופן קרות התאונה וכל צד מגלגל את האחריות על משנהו.

לטענת התובעת בכתב התביעה, בעת שרכב התובעת הוסע כדין בנתיב השמאלי, רכב הנתבעים ביצע עקיפה מימין וסטה לעבר רכב התובעת עם הנגרר שהיה רתום אליו ופגע ברכב התובעת. מנגד נטען בכתב ההגנה, כי במהלך עומס תנועה כבד, רכב הנתבעים החנה את רכבו בשול הדרך, כשלפתע רכב התובעת סטה מנתיב הנסיעה אל השוליים ופגע ברכב הנתבעים.

3.בתיק העידו הנהגים המעורבים ונוסע רכב הנתבעים. כן הוגשו טפסי ההודעה ותמונות הנזק ברכב התובעת ואני נדרשת להכרעה, אשר בהתאם לתקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תנומק באופן תמציתי.

דיון והכרעה

4.על התובעת מוטל נטל הראייה ונטל השכנוע. נטל הראייה משמעו הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה - דהיינו את האירוע, את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לתובעת כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע. (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 (2003). נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598).

5.שמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות, ועל יסוד החומר שבפניי, ראיתי לקבל את גרסת נהגת התובעת לאופן התרחשות התאונה ולהטיל את האחריות לתאונה על נהג רכב הנתבעים.

6.לדברי נהגת התובעת בעדותה, בעת שרכב התובעת היה בנסיעה בנתיב השמאלי, רכב הנתבעים אליו רתום נגרר אשר הוסע בנתיב הימני, עקף את רכב התובעת מימין. רכב הנתבעים (ג'יפ) השתלב לפני רכב התובעת בנתיב השמאלי, אולם הנגרר שהיה רתום אליו לא הספיק להשתלב ופגע ברכב התובעת. (עמ' 1 שו' 12-14, 21 ועמ' 2 שו' 12, 14-16). נהגת רכב התובעת העידה שסימנה לנהג הנתבעים לעצור אך זה המשיך בנסיעה והיא נסעה אחריו עד הרמזור שם נעצרו כלי הרכב. עדותה של נהגת רכב התובעת הייתה קוהרנטית ואחידה בעדותה הראשית ובחקירתה הנגדית, ממנה התרשמתי ובה נתתי אמון. גרסת נהגת רכב התובעת לתאונה הייתה עקבית בעדותה ובגרסה שנמסרה בטופס ההודעה מיום 5.11.2014 (ת/1), יומיים לאחר התאונה. מדובר בגרסה אוטנטית, הקרובה בזמן למועד האירוע שיש לה משקל רב מבחינה ראייתית, שכן ניסיון החיים מלמד כי הגרסה הראשונית בהיותה קרובה בזמן הקרוב ביותר לאירוע הינה הגרסה התואמת יותר את אופן התרחשות הדברים (ת.א. (מח'-ת"א) 2283-05 שקירוב נ' אריה חברה לביטוח (25.10.2007)).

7.תמיכה בגרסת נהגת התובעת יש בעדות נהג הנתבעים לפיה רכב הנתבעים שהיה בעצירה בשול הדרך השתלב בנתיב הנסיעה (עמ' 5 שו' 9-10). כך גם החזיק אחריו נוסע רכב הנתבעים בעדותו :"עמדנו בצד ימין, ולאט לאט השתלבנו לנתיב, זה פקק צפוף, והתחלנו לגלוש עם הפקק לאט לאט" (עמ' 5 שו' 9-10), כשלדבריו: "דבר ראשון, זה היה צפוף מאוד, לעקוף שם עם נגרר זה בעייתי מאוד" (עמ' 5 שו' 15). נוסע רכב הנתבעים אישר בחקירתו הנגדית כשנשאל האם מיד לאחר השתלבות רכב הנתבעים בנתיב הנסיעה, נהגת רכב התובעת הפעילה וינקרים וסימנה להם לעצור: "ובאשר לשאלתך, יש מצב שכן" (עמ' 6 שו' 1). עדות זו, של נוסע רכב הנתבעים, תומכת בגרסת נהגת התובעת לפיה רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת במהלך השתלבותו לנתיב הנסיעה, כשמיד בסמוך לכך סימנה נהגת התובעת שיעצור.

8.מוקדי הנזק רכב התובעת, תומכים אף הם בגרסת נהגת התובעת. רכב התובעת, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, ניזוק בצד קדמי ימני, כאשר כנף קדמית ימנית ומגן קדמי ניזוקו ובתמונות הנזק נראים סימני פגיעה בכנף מעל הגלגל הקדמי ימני ותלישת הפגוש כלפי חוץ. סימנים אלה מסתברים עם גרסת נהגת התובעת, יותר מהגרסה בטופס הדיווח של נהג הנתבעים למבטחיו (נ/1) לפיה רכב התובעת סטה לשול הימני ופגע ברכב הנתבעים שהיה בעצירה, גרסה שהייתה מתאפיינת בפגיעה בחזית רכב התובעת שאינה נראית בתמונות הנזק (ת/2).

9.זאת ועוד, גרסת נהג הנתבעים לא הייתה אחידה ולא הייתה משכנעת. בעוד שבטופס ההודעה למבטחי הרכב (נ/1) נמסר כי רכב התובעת סטה לעבר רכב הנתבעים שהיה בעצירה בשול הכביש ונהג רכב הנתבעים מחוץ לרכב, בעדותו למעלה משנתיים לאחר התאונה העלה נהג הנתבעים גרסה חדשה לפיה: "לא הייתה פגיעה בין כלי הרכב" (עמ' 3 שו' 22). כשנשאל נהג הנתבעים בחקירתו הנגדית מדוע אמר בטופס הדיווח למבטחיו הרכב שהתאונה נגרמה בשל כך שרכב התובעת סטה לעבר רכב הנתבעים, תשובת נהג הנתבעים: "לא אמרתי את זה" (עמ' 4 שו' 32), כשטופס ההודעה (נ/1) מפרט גרסה אחרת, פועלת נגדו. קיים קושי לקבל את עדותו של נהג הנתבעים שלא הייתה פגיעה בין כלי הרכב. מדובר בגרסה חדשה שבאה לעולם לראשונה לאחר יותר משנתיים ממועד התאונה. גרסה חדשה זו עומדת בסתירה לגרסה שנמסרה בטופס ההודעה (נ/1) ובכתב ההגנה. כשמול גרסה לא אחידה זו של נהג הנתבעים בעדותו, עומדת גרסתה העקבית והאחידה של נהגת התובעת בעדותה ובטופס ההודעה האוטנטי, אני מעדיפה את גרסת נהגת התובעת לעצם קרות תאונה בין כלי הרכב ולנסיבות התרחשותה.

10.חוסר אחידות נוסף נמצא גם בעדותו של נהג הנתבעים בנוגע למיקום רכב התובעת כשנהגת הרכב החלה לסמן עם אורות הרכב לרכב הנתבעים לעצור. בעדותו הראשית העיד נהג הנתבעים כי רכב התובעת חלף את רכב הנתבעים שהיה בעצירה והיה לפני רכב הנתבעים כשרכב הנתבעים החל בנסיעה, כשלדבריו: "היא הייתה לפנינו בכלל בכל הנסיעה" (עמ' 3שו' 15-16). לדברי נהג הנתבעים בעדותו, כשרכב התובעת היה לפני רכב הנתבעים מספר מטרים הוא הבחין שנהגת התובעת מדליקה אורות גבוהים (עמ' 3 שו' 18 ועמ' 4 שו' 11-12). לבד מכך שעדות זו ממחישה, אף היא, כי לא ניתן לקבל את גרסת נהג הנתבעים בטופס ההודעה לסטיית רכב התובעת לעבר רכב הנתבעים שהיה בשול ובעצירה, נהג הנתבעים הבהיר בחקירתו כי בינו לבין רכב התובעת אותה עת היו כלי רכב (עמ' 4 שו' 12). לא סביר בעיניי שנהג הנתבעים היה מבחין באורות רכב התובעת, ועוד במזג אוויר הסוער אותו תיאר, כ"גשם זלעפות" (עמ' 4 שו' 1) אילו רכב התובעת הוסע לפני רכב הנתבעים, כשבניהם כלי רכב. אלא שבחקירתו הנגדית, לא התמיד נהג הנתבעים בגרסה זו. אף שבתחילת חקירתו הנגדית טען נהג הנתבעים כי היו כלי רכב בין רכב הנתבעים לרכב התובעת (עמ' 4 שו' 12), טען נהג הנתבעים בהמשך דבריו: "לא זוכר להגדי אם היו בינינו רכבים" (עמ' 4 שו' 15-16), ושנשאל קודם אמרת שהיו רכבים, השיב נהג הנתבעים: "לא אמרתי שהיו רכבים" (עמ' 4 שו' 18). בנוסף, בעוד שלאורך עדותו הראשית ובתחילת חקירתו הנגדית העיד נהג הנתבעים שרכב התובעת הוסע לפני רכב הנתבעים (עמ' 3 שו' 15-16, 18 ועמ' 3 שו' 18), בהמשך חקירתו טען נהג הנתבעים לגרסה חדשה לפיה, רכב התובעת ירד לשוליים מימין והגיע מאחורי רכב הנתבעים והבהב באורות, וכדבריו: "היא ירדה לצד ימין, אני המשכתי לנסוע, ואז היא הגיעה מאחורי, ואני רואה אותה מהבהבת באורות" (עמ' 4 שו' 21-22).

שינויי גרסאות אלה של נהג הנתבעים מטילים צל על אמינות דבריו ומקשה להסתמך על עדותו. ביתר שאת, כשגרסתו המאוחרת של נהג רכב הנתבעים בנוגע לירידת רכב התובעת לשול ומיקום רכב התובעת מאחורי רכב הנתבעים נסתרה על ידי נוסע רכב הנתבעים. לדברי נוסע רכב הנתבעים בעדותו, נהגת התובעת עקפה את רכב הנתבעים מהנתיב השמאלי ועמדה לפניו (עמ' 5 שו' 25-26 ו-28) והוא השיב בשלילה כשנשאל האם ראה את רכב התובעת יורד לשולים (עמ' 5 שו' 30).

11.תמיכה נוספת בגרסת נהגת התובעת לתאונה, יש בעדותו של נהג הנתבעים לפיה לאחר שהגיע לצומת בילו ונהגת התובעת ביקשה שיעצור הוא הציע לטפל בשריטה שראה בכנף רכב התובעת בפוליש (עמ' 3 שו' 23-24). כך גם אישר נוסע רכב הנתבעים בעדותו (עמ' 5 שו' 7). הצעה זו אינה סבירה ממי שטוען כי לא היה מגע בין כלי הרכב.

12.לכך יש להוסיף כי הנתבעים לא הציגו תמונות של רכב נתבעים והנגרר, לתמיכת גרסתו החדשה והמאוחרת של נהג הנתבעים בעדותו להיעדר מגע בין כלי הרכב, וביתר שאת שבטופס ההודעה האוטנטי של נהגת התובעת (ת/1) צוינה פגיעה בעמודי הנגרר.

13.נוסע רכב הנתבעים העיד שהוא לא הרגיש תאונה (עמ' 5 שו' 10). אלא שלא ראיתי להסתמך על עדותו של עד זה שהייתה נעדרת עקביות ועוררה תחושה של "עד מטעם". בעדותו הראשית כשנשאל נוסע רכב הנתבעים האם ראה שרכב התובעת סטה לעבר רכב הנתבעים בהיותו בשול, השיב נוסע רכב הנתבעים שלא הרגיש תאונה (עמ' 5 שו' 10). אלא שבחקירתו הנגדית שהוא עומת עם הגרסה שנמסרה על ידי נהג הנתבעים בטופס ההודעה לפיה רכב התובעת סטה לעבר רכב הנתבעים בהיותו בשול, השיב העד: "יכול להיות" (עמ' 6 שו' 12). הכיצד? נוסע רכב הנתבעים העיד שרכב הנתבעים נעצר בשול הדרך, והוא ירד עם נהג הרכב לבדוק את הסוס שבנגרר (עמ' 5 שו' 2-3). הייתכן שרכב התובעת סוטה לעבר רכב הנתבעים ופוגע ברכב והעד לא ירגיש דבר ובהמשך דבריו יאשר כי פגיעה כזו תיתכן? חוסר הסבירות בכך בולט ומטיל צל על גרסת העד. בנוסף, לדברי נוסע רכב הנתבעים בתחילת חקירתו הנגדית, רכב התובעת עקף את רכב הנתבעים מהנתיב השמאלי לימני ונעמד לפני רכב הנתבעים (עמ' 5 שו' 25-26, 28), כששב נוסע רכב הנתבעים ונשאל בחקירתו באיזה שלב לפני העקיפה רכב התובעת היה לפני רכב הנתבעים, השיב תחילה: "תשמע, לא יודע לזהות את האוטו שלה בין עשרות רכבים אם זו היא או לא" (עמ' 6 שו' 3) אולם כשנאמר לו שנהג הנתבעים העיד כי מיד לאחר ההשתלבות רכב התובעת נמצא לפני רכב הנתבעים, תשובתו של נוסע רכב הנתבעים: "יכול להיות" (עמ' 6 שו' 6), ממחישה אף היא כי לא ניתן לבסס על עדות העד ממצאים.

14.תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 קובעת: "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". בהתאם לתקנה 47 (א)לתקנות התעבורה: "נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב-נסיעה ובין אם לאו, אלא מצדו השמאלי". כן קובעת תקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה: "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". משקיבלתי את גרסת נהגת התובעת לתאונה, לפיה במהלך רכב השתלבות רכב הנתבעים לו רתום נגרר מהנתיב הימני לנתיב השמאלי בו הוסע רכב התובעת, פגע ברכב התובעת נגרר רכב הנתבעים שלא הספיק להשלים את מעבר הנתיב, נהג הנתבעים לא מילא אחר הוראות תקנות התעבורה ועליו האחריות לתאונה.