תא"מ 31505-07-13 חי מוצרי נייר בע"מ נ' דוארי ואח'

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מיום 10.11.14 על פיו התקבלה התביעה שהגישה התובעת לביצוע שטר חוב החתום ע"י חברת גל פלסט בע"מ (להלן: "החברה") וכן ע"י הנתבעים.

לטענת הנתבע 1,יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין מאחר שהנתבע 1 והנתבע 2 אשר היו בעבר בעלים במשותף של החברה הגיעו להסכם על פיו העביר הנתבע 1 את מניותיו לנתבע 2. לטענת הנתבע 1 הוסכם כי הנתבע 1 אינו חב עוד בחובות החברה והנתבע 2 אף התחייב לשפותו על כל חיוב שיידרש לשלם עקב ערבותו. לטענת הנתבע 1 ,משנדחתה בקשתו למשלוח הודעת צד ג' כנגד נתבע 2 המתין למתן פסק הדין והגיש תביעה לביה"מ לענייני משפחה לחייב את הנתבע 2 בהתאם להתחייבותו כאמור. הנתבע 1 טען כי הוא זכאי שפסק הדין יעוכב עד שתתברר תביעתו כנגד נתבע 2 וזאת בעיקר כאשר אין בידיו את הסכום הכספי בו חויב.

2.התובעת והנתבע 2 טענו כי אין כל בסיס משפטי לבקשה.

מאחר שמצאתי לדחות את הבקשה ולקבל את עמדתם בעניין, אינני מוצאת לפרט נימוקיהם בנפרד והם למעשה גם נימוקי כמפורט להלן.

3.לא מצאתי עילה שבדין לעכב את ביצוע פסק הדין בו זכתה התובעת וההלכה היא כי אפילו הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי; תשמ"ד- 1984). בעל דין שזכה במשפט זכאי ליהנות מפירות פסק הדין באופן מידי, גם אם בעל הדין שכנגד הגיש ערעור על פסק הדין.

על מנת שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק דין, על המבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים: סיכויי ערעור טובים וכן אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו (ראה: ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ ואח' נגד ויטקו כימיקלים בע"מ פ"ד מא(1) 713 ; בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מג(2) 172).

בהעדר ערעור מצד הנתבע 1 או כוונה להגיש ערעור,לא קיימת כל אפשרות להורות על עיכוב ביצוע פסק דין. (יצויין כי הנתבע 2 הגיש ערעור על פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצוע מטעמו מתבררת בפני ביה"מ של ערעור).

4.במקרה דנן לא התבסס הנתבע 1 כלל על ערעור שהגיש או יגיש, על פסק הדין וכל נימוקיו התייחסו לתביעה אחרת שתתנהל בינו לבין הנתבע 2 וטענתו כי נתבע 2 חייב לשפותו על החיוב בו חויב.

יודגש כי אכן בקשה למישלוח הודעת צד ג' כנגד נתבע 2 אשר הוגשה באיחור במועד דיון ,ע"י הנתבע 1, נדחתה על ידי בעבר עת נקבע בהחלטה מיום 22.9.14: "בהתנגדות שהגישו הנתבעים לא הועלתה כל טענה מצד הנתבע 1 כאילו רק הנתבע 2 חב בחוב כלפי התובעת, או כאילו הנתבע 2 צריך לשפות את הנתבע 1, אם יחוב בחוב זה... כמו כן, ב"כ הנתבע 1 הבהיר במהלך הדיון כי הטענה אינה ביחס לתובעת (לא נטען כי בהסכמתה להמחאת חיוב), אלא רק ביחס לנתבע 2. לפיכך סבורתני כי יש לברר תחילה את תביעת התובעת וככל שהנתבע 1 ימצא חייב, יכלכל צעדיו האם להגיש תביעה נפרדת וחדשה כנגד נתבע 2".

בבסיס החלטה זו,אשר בקשת רשות ערעור שהוגשה עליה, נדחתה , עמד הנימוק של איחור ניכר בהעלאת הטענה והעובדה שמימלא אין המדובר בטענה שתעמוד כנגד תביעת התובעת (אלא טענה הנוגעת רק במישור היחסים בין הנתבעים לבין עצמם),זאת מאחר שאין חולק כי התובעת לא נתנה הסכמתה להמחאת החיוב הנטענת והסכם הפירוק בין הנתבעים נחתם לאחר חתימת שטר החוב.

על מנת לא לעכב את בירור תביעת התובעת, לא אושרה הבקשה למשלוח הודעת צד ג' באיחור ועתה לאחר שהתובעת זכתה בתביעתה, מבקש הנתבע 1 למנוע ממנה את פירות זכייתה מאותו הטעם בדיוק???!.

אכן ככל שלנתבע 1 טענה כי הנתבע 2 חייב כלפיו בסכום בו חוייב ,רשאי הוא לפעול בהליכים המשפטיים לחיוב הנתבע 2 ואולם, אין בכך כדי למנוע מהתובעת לממש את פסק הדין בו זכתה, או לעכבו עד לבירור תביעה זו בין הנתבעים לבין עצמם.

בהתאם לשטר החוב, עליו חתם הנתבע 1, התקבלה תביעת התובעת והעובדה כי יש לו טענות כלפי נתבע 2 ,אשר מימלא לא היה בהן כדי לשמש הגנה כנגד תביעת התובעת, אין בהן כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין.

לאור כל האמור,הבקשה נדחית.