תא"מ 31050-02-16 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חודוש ואח'

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב מספר רישוי 83-864-11 (להלן: "רכב התובעות") בתאונה מיום 28.7.2015 בה מעורב רכב מס' רישוי 81-664-76 (להלן: "רכב הנתבעים"). בגדרה של התביעה נתבעים הכספים שהתובעת 1, מבטחת רכב התובעות, שילמה בגין נזקי רכב התובעות בתאונה וכן הפסד פרמיה של התובעת 2 בגין הפעלת הפוליסה.

אין מחלוקת כי ארעה תאונה בין כלי הרכב. גדר המחלוקת הוא בנסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה.

לגרסת נהגת רכב התובעות (התובעת 2), בעת שרכב התובעות היה בנסיעה בכביש צדדי צר (כביש גישה) לשכונת מגורים, רכב הנתבעים הגיע בנסיעה מהירה מהכיוון הנגדי לעבר רכב התובעות. נהגת רכב התובעות נעצרה וצפצפה, אולם רכב הנתבעים המשיך בנסיעה מהירה ופגע עם חלקו הקדמי שמאלי בחלק הקדמי שמאלי של רכב התובעות.

לגרסת נהג רכב הנתבעים (הנתבע 1), כשרכב הנתבעים הגיע לשלהי מעבר הכביש הצדדי בכיוון נסיעתו ותחילת הכביש הצדדי מכיוון נסיעת רכב התובעות, רכב התובעות הגיח בנסיעה מימין, פנה ימינה לכביש הצדדי לא "שמר" על הימין ופגע ברכב הנתבעים.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח סמכותו על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שמעתי את עדויות הנהגים, בחנתי את הראיות, ובכלל זה את טפסי ההודעה, את תמונות הנזק ותמונות זירת התאונה מאתר "גוגל מפות" שהוצג בדיון במחשב בית המשפט ועל יסוד החומר שלפניי הגעתי לכלל דעה לקבל את גרסת נהגת רכב התובעות, ולהטיל את מלוא האחריות לתאונה על נהג רכב הנתבעים.

התאונה, אליבא שני הנהגים, מתרחשת בכביש גישה צדדי דו סטרי, עם נתיב נסיעה צר לכל כיוון, בתחילת כביש הגישה מכיוון נסיעת רכב התובעות ובשלהי כביש הגישה מכיוון נסיעת רכב הנתבעים. ראיתי להעדיף את גרסת נהגת רכב התובעות לכך שרכב התובעות כבר השתלב בכביש הגישה ונעצר, על פני גרסת נהג רכב הנתבעים, שרכב התובעות היה בנסיעה וטרם השלים את הפנייה לכביש הגישה.

עדותה של נהגת רכב התובעות הייתה סדורה, עקבית וכנה. גרסתה בעדותה הייתה אחידה לגרסתה בטופס ההודעה האותנטי (ת/1) שמועדו יום לאחר התאונה, ואשר אני מייחסת לו משקל רב יותר מאשר לגרסה בטופס ההודעה (נ/1), שאינה חתומה ואינה נושאת תאריך עריכת המסמך. בנוסף, בעוד נהגת רכב התובעות תיארה בעדות, שמאמינותה התרשמתי, את מהלך התאונה אותו ראתה, גרסת נהג רכב הנתבעים נמצאה תלויה על בלימה, משנהג רכב הנתבעים אישר כי אף שלגרסתו רכב התובעות הגיע מימינו ורכב הנתבעים הגיע לקצה כביש הגישה, הוא לא ראה את רכב התובעות וגרסתו למהלך נסיעת רכב התובעות הוא בבחינת השערה.

לא ניתן לקבל את טענת נהג רכב הנתבעים בעדותו לכך שנסע במהירות של 15 קמ"ש. טענה זו אינה מסתברת עם עוצמת הנזק בכלי הרכב (רכב התובעות, בהתאם לחוות דעת השמאי הוכרז כאובדן להלכה ועל פי עדות נהג רכב הנתבעים, רכב הנתבעים ניזוק כליל) ועם גרסת נהגת רכב התובעות בטופס ההודעה האותנטי לפתיחת כריות אוויר ברכב הנתבעים. בנוסף, על אף שרכב הנתבעים ניזוק כליל בתאונה, נהג רכב הנתבעים אישר שלא הגיש תביעה כנגד נהגת רכב התובעות, התנהגות שאינה סבירה לאור טענתו לאשמתה בתאונה.