תא"מ 30964-10-13 עזרא נ' אלבז ואח'

.1 בפניי תביעה המהווה איחוד תיקים (30964-10-13 – להלן, תביעת הנזק וכן 20949-08-15 – להלן, תביעת השיבוב) שעניינם אותו אירוע נזיקי.

2. מדובר בתאונת דרכים בין רכב שביום האירוע היה שייך לתובע בתביעת הנזק (התובע 1) ובוטח בידי התובעת בתביעת השיבוב (התובעת 2), לבין רכב הנהוג בידי הנתבע 1 ומושכר על ידי הנתבעת 2

טענות הצדדים

3. התובעים טוענים כי בעת שהיתה המשאית בנתיב נסיעתה, סטה רכב הנתבעים ופגע בצידה הימני-קידמי. כתוצאה מכך נגרמו נזקים הן לפגוש המשאית והן לחלקה הימני של הקבינה. התובעת 2 שילמה לתובע 1 בעבור נזקיו כמבטחת, ועתה תובעת תביעת שיבוב במטרה לקבל את אותם הסכומים מהנתבעים. התובע 1 תובע לפיצוי בעבור מספר ראשי נזק שבעבורם לא זכה לפיצוי מחברת הביטוח: השתתפות עצמית, דמי כינון הפוליסה, בלאי, השבתת הרכב והפסד השתכרות, ואובדן הנחת היעדר תביעות.

הנתבעים טוענים כי המשאית נפגעה בחלקה הימני בלבד, ומוקד הנזק השמאלי אין בינו ובין התאונה נשוא הדיון ולו דבר. בנוסף, נטען כי התובעים לא הוכיחו נזקיהם בקבלה אלא בחשבונית בלבד, זאת ללא הוכחת תשלום בפועל. לבסוף נטען באשר לנזקי הנתבע 1 שאינם קשורים לתאונה נשוא הדיון, ובכל מקרה – רובם לא הוכחו כנדרש.

דיון

4. ראשית, יש לציין כי בענייננו אין מחלוקת לעניין האחריות, המחלוקת היא לעניין גובה הנזק בלבד (אעיר אף כי הנתבעים מסרו גרסאות שונות באשר למקום הפגיעה בשני כתבי ההגנה השונים). כעת, אדון בחלקה הפשוט יחסית של התביעה - תביעת השיבוב. לאחר בחינת העדויות, תמונות הנזק והראיות שהוצגו בפני, קובע אני כי הנזק שהתרחש בגוף המשאית, הן במוקד הימני והן בשמאלי – נגרם כתוצאה מתאונת הדרכים נשוא הדיון. פגיעה בצידו הימני של פגוש המשאית עלולה בהחלט לגרום לנזק בצידו הימני, זאת מאחר והוא בנוי כיחידה אחת. אי לכך, ומאחר ואין מחלוקת לעניין האחריות כאמור, הרי שעל הנתבעים לפצות את חברת הביטוח התובעת 2, שכן כלל ידוע הוא כי אין חברת הביטוח משלמת כמתנדבת (ויפים דברים אלו גם לעניין הצגת הקבלה בעבור תיקון המשאית).

5. שנית, אתפנה עתה לדון בעניין תביעת הנזק. כאמור, הנתבעים טוענים כי ראשי הנזק בעבורם הוגשה התביעה אינם קשורים כלל לתאונה נשוא הדיון. לאחר שהתבססה אחריותם של הנתבעים לנזקים שנגרמו למשאית – הרי שלא נותר כל ספק כי אחראית היא במקביל לנזקיו של התובע בעבור ההשתתפות העצמית ודמי כינון הפוליסה. בעניין זה אדגיש – טוב היה לו היו משלמים הנתבעים בעבור רכיבי נזק אלו – שהרי ברי לכל כי הם תוצאה ישירה של התאונה נשוא הדיון, וזאת לאחר שהודו הנתבעים באחריותם לתאונה. אדון עתה בשאר ראשי הנזק הנטענים:

6. בלאי – התובע 1 תובע לפיצוי בעבור רכיב בלאי שלא שולם לו בידי חברת הביטוח. טענה זו איננה ברורה לי. ראשית, יש לציין כי אף התובע עצמו בעדותו העיד כי איננו יודע על מה מדובר (וראה פרוטוקול הדיון מיום 24.01.2016, בעמ' 7, שורה 1). נראה כי רכיב הבלאי האמור הינו נזק שנגרם למשאית כתוצאה משימוש, ואיננו קשור לתאונה נשוא הדיון – לראיה, אף בדו"ח השמאי הופחת חלק זה מסכום הנזק הכולל שנגרם בתאונה (וראה דו"ח השמאי). כידוע, על אף שהתרשלו הנתבעים בגרמם לתאונה, הרי שלא מתקיים כל קשר סיבתי בין התרשלותם כאמור ובין רכיב נזק הבלאי. הניזוק בדין הנהוג בשיטתנו איננו יכול להתעשר על חשבון המזיק – וראש נזק זה נדחה.

7. השבתת הרכב והפסד הכנסות – התובע 1 טוען כי כתוצאה מהתאונה הושבת רכבו למשך שלושה ימים, מה שגרם לו להפסד הכנסות ניכר. על מנת לתמוך את גרסתו סיפק התובע מסמך מאת יועצת מס המציין כי הרכב שהה במוסך במשך 3 ימים ושוויו של כל יום עבודה (ובו פער משמעותי מהערך הנתבע). כידוע, בדיני הנזיקין הנוהגים בשיטתנו זכאי הניזוק לקבל פיצוי בעבור נזק מוכח בלבד, המסמך שסופק מאת יועצת המס אין בו כדי להרים את נטל הראייה הנדרש להוכחת ראש הנזק – יש לספק מסמך המוכיח טענה זו – אישור מהמוסך ו רו"ח מוסמך לעניין זה. גם התביעה בעבור ראש נזק זה – נדחית.

8. אובדן הנחת היעדר תביעות – התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה איבד את הנחת היעדר התביעות הביטוחי שלו וכתוצאה מכך נגרמה התייקרות לכל פוליסת ביטוח עתידית שיבקש לרכוש. כפזמון חוזר, גם טענה זו לו הוכחה אפילו בקצה קציה של ראיה. התובע עצמו מעיד כי לא חידש את הפוליסה לאחר התאונה (וראה פרוטוקול הדיון מיום 24.01.2016, בעמ' 7, שורה 5). לא זו אף זו – רכיב הפסד זה אף לא מופיע באישור ההפסדים שצורך מאת חברת הביטוח כהפסד קיים או עתידי. על אף חלוף המועד לא צורפה כל פוליסה שנעשתה לאחר החידוש. גם בעבור ראש נזק זה לא יזכה התובע לפיצוי.

9. לא אוכל לסיים דיון זה ללא התייחסות להתנהלות הצדדים בענייננו. הנתבעים, אשר קיבלו לידיהם את צמד התביעות המדובר, ועל אף הודאת הנהג באחריות לתאונה, בחרו שלא לשלם בעבור הנזקים, אפילו אלו אשר לא היו שנויים במחלוקת (מוקד הנזק הימני – אשר בו מודה הנהג שפגע, סכום ההשתתפות העצמית וכינון הפוליסה. עם זאת, גם התובע 1 לא טמן ידו בצלחת – כתב תביעתו נראה כניסיון להתעשר שלא במשפט על ידי "ירי לכל כיוון" של טענות חסרות גיבוי או ראייה משפטית, רוב רובו של כתב תביעתו איננו מגובה ולו בבדל ראיה. כאשר קוראים את כתב התביעה כמעט וניתן להבין מדוע בחרו הנתבעים שלא לשלם כאשר נתקלו בכתב תביעה מנופח מעין זה.

סעד

10. לאור האמור לעיל, קובע אני כדלהלן:

תביעת השיבוב מתקבלת. הנתבעים ישלמו לתובעת 2 סך של 26,335 ₪, בצירוף אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בהתאם לתעריף המומלץ.

תביעת ההפסדים מתקבלת בחלקה. הנתבעים ישלמו לתובע 1 בעבור ראשי הנזק של השתתפות עצמית וכינון הפוליסה בלבד, סך של 8,011 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל בצירוף אגרת משפט כפי ששולמה.