תא"מ 30842-05-15 רוזן נ' מור-סנור ואח'

בעת שעצרה התובעת את מכוניתה לפני מעבר חצייה, כדי לאפשר להולך רגל לחצות מעבר חצייה, פגעה בה מכונית שהיתה נהוגה על ידי הנתבעת 1 (מבוטחת ע"י הנתבעת 2) וגרמה לה נזקים שפורטו בכתב התביעה.

הנתבעת 1 טענה כי עצרה אחרי מכונית התובעת, מבלי לפגוע בה, אז הגיעה מאחור מכונית נהוגה ע"י הנתבע 3 (מבוטחת ע"י הנתבעת 4), פגעה בה בעוצמה מאחור והטיחה אותה אל מכונית התובעת.

הנתבע 3 טען כי מכונית נתבעת 1 פגעה במכונית התובעת, לפני שהוא הגיע למקום, ורק לאחר מכן פגעה מכוניתו במכונית הנתבעת 1.

הצדדים לא היו חלוקים בדבר גובה הנזקים שנגרמו למכונית התובעת. כמו כן, לא היתה מחלוקת כי האחריות לתאונה מושתת על הנתבעים, כאשר כל אחד מן הנתבעים ניסה להטיל את האחריות לתאונה על משנהו.

התובעת והנתבעת 1 הגישו תצהירי עדות ראשית והעידו בבית המשפט. הנתבע 3, לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ובהחלטה מנומקת שניתנה לפרוטוקול הדיון היום, לא אפשרתי לו למסור עדות בבית המשפט.

לאחר שנתתי דעתי לראיות שהוצגו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבע 3.

עדותה של הנתבעת 1 עשתה עלי רושם אמין, והיא אף נתמכה בראיות נוספות.

התובעת העידה כי מיד לאחר התאונה, כאשר יצאו הנהגים מן המכוניות, אמרה לה הנתבעת 1, כי המכונית בה נהגה נדחפה לעבר מכונית התובעת לאחר שמכונית הנתבע 3 פגעה בה. דברים אלו, שנאמרו ברגעי ההתרגשות מיד לאחר התאונה, מחזקים את עדות הנתבעת 1.

זאת ועוד, מעדויות הנתבעת 1 והתובעת (אשר אין לה כל העדפה ביחס למי מהנתבעים, והיא מוחזקת כאובייקטיבית בעניין זה), עלה כי הנתבע 3 הביע צער ונטל על עצמו אחריות לתאונה מיד לאחר שהתרחשה.