תא"מ 30708-12-14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' יניב ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 26.05.2014, בין כלי רכב מ"ר 12-695-63 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מסוג שאטל הסעות בתוך אוניברסיטת בר אילן, מ"ר 80-018 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין האחריות לתאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שהאחריות לתאונה תוטל על נהג רכב הנתבעים ואילו לנהגת רכב התובעות רשלנות תורמת בשיעור של 40%.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

שוכנעתי כי התאונה ארעה בנסיבות שרכב התובעות ניסה לתמרן על מנת להשלים את פניית הפרסה, כאשר נהג רכב הנתבעים הבחין במצב זה של רכב התובעות ובכל זאת ביקש להמשיך בנסיעתו.

מצופה היה מנהג רכב סביר, ובמיוחד מנהג הנוסע מידי יום בכביש אוניברסיטת בר אילן, כדוגמת נהג רכב הנתבעים, כי יהיה מודע לאפשרות שכאשר רכב המנסה לבצע פניית פרסה בנקודה בה בוצעה פניית הפרסה על ידי נהגת רכב התובעות, לא יוכל הוא לבצע זאת אלא על ידי תמרון רכבו. לכן, בנסיבות אלו וכאשר נהג רכב הנתבעים מודה כי רכב התובעות היה לפניו והבחין בניסיונו לבצע פניית פרסה (עמ' 2, שורות 17-18 לפרוטוקול), היה על נהג רכב הנתבעים לאפשר לרכב התובעות להשלים את פניית הפרסה תוך התאזרות בסבלנות, ולא להתעקש להמשיך בנסיעה.

מכאן, אחריותו של נהג רכב הנתבעים לתאונה.