תא"מ 30671-06-14 סלע ואח' נ' ארונוב

לפני תביעה שטרית לביצועם של שיקים בסל כולל של 53,596 ₪ (להלן: "השיקים").

גב' דוריס סלע (להלן: "התובעת 1") ומר בנימין סלע (להלן: "התובע 2"), הם בעלי נכס ברחוב קיבוץ גלויות 81 בתל אביב (להלן: "הנכס"). התובעים השכירו את הנכס למר ולדיק יוסונוב (להלן: הנתבע 1) ולמר יגאל וקנין (להלן: "הנתבע 2"), כשלטענת התובעים היה זה ביום 11.10.2004, אולם בחוזה השכירות מצוין כי החוזה נכרת בשנת 2008 (להלן: "החוזה המקורי"). כך או אחרת, ביום 29.12.2010 הוארך חוזה השכירות עד ליום 31.12.2015 (להלן: "חוזה השכירות").

לטענת התובעים, בתגובה לדרישתם וכקבוע בסעיף 8 לחוזה השכירות, הביאו הנתבעים 1 ו-2 את מר בוריס יוסונוב (להלן: "הנתבע 3"), אחיו של הנתבע 1, לשמש כערב להתחייבויותיהם בחוזה השכירות. לטענת התובעים חתם הנתבע 3 על כתב ערבות בשולי חוזה השכירות (להלן: "כתב הערבות"), ועשה כן בנוכחותו של התובע 2. לטענת התובעים, ראיה לכך היא כי במעמד החתימה על כתב הערבות, מסר הנתבע 3 צילומים של תעודת הזהות והדרכון שלו לידי התובע 2.

עוד טוענים התובעים כי החל מחודש דצמבר 2013, חדלו הנתבעים 1 ו-2 לשלם את דמי השכירות עבור הנכס, בטענה שנתקלו בקשיים כלכליים, והשיקים שנמסרו לתובעים, שניתנו הן בעבור דמי השכירות והן כבטחונות להתחייבויותיהם של הנתבעים 1 ו-2, חוללו והושבו לתובעים לאחר שלא כובדו בבנק. התובעים החלו בהליך גביית החוב מהנתבעים 1 ו-2, אשר נמצאים בהליכי פשיטת רגל, ואף הגישו תביעות חוב לכונס הנכסים שטיפל בעניינם, אולם לא קיבלו כל תשלום מהם עד ליום זה. אשר על כן, פונים התובעים ודורשים כי נתבע 3 יפרע חובם של הנתבעים 1 ו-2, מתוקף היותו ערב להתחייבויותיהם בהסכם השכירות.

הנתבעים 1 ו-2 לא הגישו התנגדות לביצוע השטרות, ועניינם לא נדון לפניי.

לטענת הנתבע 3, הוא מעולם לא חתם על כתב הערבות, והחתימה המופיעה על גביו איננה חתימתו. לתמיכה בטענה זו צירף הנתבע 3 חוות דעת של הגב' קרן נווה (להלן: "גב' נווה"), גרפולוגית מוסמכת ומומחית לזיהוי כתבי יד וזיופים, אשר מסקנתה היא כי הנתבע 3 לא חתם על כתב הערבות ושחתימתו זויפה. לטענת הנתבע 3, על העובדה כי לא הוא חתם על כתב הערבות מעידה גם כתובת המגורים הרשומה בכתב הערבות ככתובתו, כשלטענתו הוא מעולם לא גר בכתובת זו. כראיה מצרף הנתבע 3 תמצית רישום ממרשם האוכלוסין.

מנגד, מצרפים התובעים את חוות דעתה של טל חגג-רוקח (להלן: "גב' חגג-רוקח"), אף היא גרפולוגית מוסמכת ומומחית לזיהוי כתבי יד וזיופים, לפיה נוכח פשטותה של החתימה שבמחלוקת ושונותה הברורה מחתימתו של הנתבע 3 במסמכים אחרים, שאף היא חתימה פשוטה, יש קושי להסתמך על חוות דעת גרפולוגית לצורך קבלת החלטה בטענת הזיוף.

יוער כי הצדדים הסכימו (בקשה מס' 14 בתיק) כי חוות הדעת ישמשו ראיות בתיק ללא צורך בחקירותיהן של המומחיות.

באשר לצילומי תעודת הזהות והדרכון שהיו בידי התובעים, טוען הנתבע 3 כי בשנת 2010 שב מביקור במוסקבה ומאחר שהיה שרוי בסכסוך משפחתי עם אשתו, השאיר אצל אחיו, הנתבע 1, את ציודו האישי, לרבות דרכונו, וככל הנראה ניצל זאת הנתבע 1 כדי לחתום במקומו של הנתבע 3 על כתב הערבות.

דיון והכרעה

האם חתם הנתבע 3 על כתב הערבות? ראשית, באשר לחוות הדעת: אין מחלוקת בין המומחיות כי החתימה הרשומה בכתב הערבות שונה מחתימתו של הנתבע 3 הרשומה על מספר מסמכים שונים וממועדים שונים. יחד עם זאת, המסקנה אליה הגיעה הגב' חגג-רוקח הינה כי לא ניתן לשלול את שתי האפשרויות, דהיינו הן כי הנתבע 3 חתם על כתב הערבות והן כי החותם הוא אדם אחר. לעומת זאת, מסקנתה של הגב' נווה הינה כי הנתבע 3 לא יכול היה לחתום את החתימה המופיעה על גבי כתב הערבות. אולם מסקנה נוספת אליה מגיעה הגב' נווה, הינה כי הקו של החתימה הינו:

"קו לא בטוח, מהוסס, עם שבירות, חוסר רצף וסימני עצירה, חילופי לחץ לא טבעיים, אופייניים מאוד בניסיונות זיוף" (הדגשה שלי – ע"י. עמ' 4 לחוות דעתה של הגב' נווה).

הגב' נווה קובעת בחוות דעתה כי החתימה "אינה אותנטית" כלשונה, אולם היא איננה מסבירה מדוע אין זה יתכן כי הנתבע 3 חתם חתימה שאיננה שלו, דהיינו "זיוף עצמי", אלא קבעה חד משמעית, כי מי שחתם על כתב הערבות איננו הנתבע 3.

הגב' חגג-רוקח מסבירה בסעיפים 4 ו-5 לחוות דעתה מדוע אכן קיימת האפשרות כי הנתבע 3 חתם על כתב הערבות, בחתימה שאיננה חתימתו הרגילה:

"בזיוף עצמי, משבש המזייף את חתימתו עצמו ומשנה אותה תוך כדי סירוס חתימתו והפיכתה לחתימה רחוקה עד כמה שניתן מחתימתו הטבעית, כך שלמעשה היא שונה מהותית ואינה דומה כלל לחתימה שהוא רגיל לחתום בדרך כלל... (כמו שנמצא במקרה דנן).