תא"מ 30600-05-16 סולם נ' סינואני ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים מיום 03.11.2015, בין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 22-042-74 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "האופנוע") לבין כלי רכב, מ"ר 83-970-35 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי שיעור הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ושני עדי ראייה נוספים מטעם הצדדים.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה, בהפחתת סך של 500 ₪.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתו של נהג האופנוע ושל עד הראייה הנייטרלי (שנסע מאחוריו בעת התאונה), שהייתה משכנעת ומהימנה עליי מאוד, על פני גרסת נהג רכב הנתבעים.

שוכנעתי כי נהג רכב הנתבעים אכן סטה ימינה מהנתיב השמאלי, במטרה לפנות ימינה בצומת, כאשר עליו לחצות את הנתיב שמימינו. למעשה, נהג רכב הנתבעים "חתך" באמצעות רכבו את הנתיב הימיני עליו נסע האופנוע, כאשר ביצוע הסטייה נעשה בסמוך מאוד לפנייה ימינה בצומת, הגם שהצורך בפנייה ימינה היה ידוע לנהג רכב הנתבעים מראש, כפי שמאשרת רעייתו של נהג רכב הנתבעים שהייתה עמו ברכב בעת קרות התאונה.