תא"מ 30308-02-14 מתרי נ' כסיס

מבוא:

1.עניינה של התובענה שבפניי נסוב סביב עילה כספית-נזיקית, על סך 25,000 ₪, במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו, בעקבות נטילת האופנוע אשר בבעלותו שלא כדין ומכירתו לצד ג'. נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

טענות התובע בקצירת האומר:

2.התובע, איש עסקים תושב נפת בית-לחם. הנתבע הינו תושב ירושלים בעל תעודת זהות ישראלית. בין הצדדים התקיימו בזמנים הרלוונטיים יחסי עבודה. בחודש מאי 2012 רכש התובע אופנוע מסוג הונדה, מ.ר. 61-748-70 בתמורה לסך של 10,500 ₪. בתאריך 8.5.13 הצהיר המוכר, מר אשרף מאיר, בפני נוטריון ברדוגו, כי מכר את האופנוע לתובע, העבירו לידיו וקיבל את תמורתו המלאה. הואיל והתובע אינו אזרח מדינת ישראל ובשל הצורך בשימוש באופנוע בתוך מדינת ישראל לצורכי עבודתו, רשם התובע את האופנוע במשרד הרישוי על שמו של הנתבע והוסכם בין הצדדים, כי האופנוע יוחזק על ידי התובע.

3.לאחר תקופה מסויימת הופתע התובע כשזומן למשטרת הרשות הפלסטינית בעטיה של תלונה שהוגשה נגדו על ידי הנתבע שעניינה נטילת האופנוע, כביכול, ממנו שלא כדין. דא עקא, כי חרף הסבריו כפי שפורטו בסעיף 2 לעיל, בהיעדר הסכם בכתב ונוכח רישומו של האופנוע על שם הנתבע, הורתה לו המשטרה למסור את האופנוע לידי הנתבע.

4.פעולות משפטיות שונות שנקט בהם התובע על מנת להשיב את האופנוע לידיו לא צלחו ובתקופה שהאופנוע נמצא בחזקתו של הנתבע שלא כדין מכר הוא את האופנוע לצד ג'. משכך, התובע עותר בפני בית המשפט לחייב את הנתבע בגין שוויו של האופנוע, נזקי הפסדי עבודה ונזקים לא ממוניים.

טענות הנתבע בקצירת האומר:

5.הנתבע מכחיש בכתב ההגנה שהוגש מטעמו את טענות התובע וטוען, כי הוא זה אשר רכש את האופנוע מהמוכר, מר אשרף מאיר, ובדרכי כחש הציל ממנו התובע תצהיר שקרי. המשטרה הפלסטינית, לאחר שחקרה את התלונה שהגיש הנתבע נגד התובע, הורתה לתובע להשיב את האופנוע לידיו. בנוסף טוען הנתבע, כי עבד אצל התובע ואביו בעיר בית לחם ובשל העובדה, כי לא היה בחזקתו רכב נאלץ לרכוש את האופנוע ממר מאיר אשרף ובנו. הנתבע היה מגיע למקום עבודתו אצל התובע עם האופנוע ומחנה את האופנוע במקום העבודה כאשר את המפתחות היה מניח בחנות התובע. הנתבע טוען, כי במהלך כל תקופת עבודתו אצל התובע החזיק באופנוע ונהג בו מנהג בעלים. רק בעת שפוטר ממקום עבודתו אצל התובע לאחר שהעז לבקש שיפור בתנאי עבודתו, "החרים" זה האחרון את האופנוע כעונש.

6.ביום 3.3.13 נערכה סולחה בין הנתבע לבין התובע ובני משפחתו. בהסכם הסולחה נרשמה התנצלותו של התובע על מעשיו והנתבע מצידו ויתר על זכויותיו הכספיות המגיעות לו מהתובע, כאשר, דבר "החרמת" האופנוע לא נזכר כלל בהסכם הסולחה.