תא"מ 30007-07-14 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' כהן ואח'

מונחת בפני בקשה לביטול פס"ד ,מטעם המבקש (הנתבע 1) ,שניתן ביום 14.10.15 בגין תביעה כספית/שיבוב כנגד המבקש ונתבעת נוספת בסך של 12,168 ש"ח.

לאחר עיון בטענות הצדדים הנני מורה כדלקמן:

ביטול מחובת הצדק

לאחר עיון בטעוני הצדדים נחה דעתי כי אין מקום לבטל את פס"ד "מחובת הצדק". ביום 24.11.15 הוגשה בקשה לביטול פס"ד. פס"ד ניתן בהיעדר הגנה כנגד 2 הנתבעים (הנתבעת 2 הינה הבעלים של הרכב הפוגע כך נטען בכתב התביעה) ביום 14.10.15, ובהתייחס למבקש, על בסיס אישור מסירה מיום 4.8.14 לידי המבקש ,אשר קיבל וחתם על המסירה. לפיכך נראה כי פס"ד אינו פגום ואין לבטלו מחובת הצדק.

ביטול משיקול דעת בימ"ש

בעוד במקרה הראשון קיימת חובה לבטל פס"ד (מחובת הצדק) במקרה השני אין חובה על בית המשפט לבטלו והדבר נתון לשיקול דעתו. שיקול הדעת מתחשב בשתי שאלות:"סיבת המחדל",קרי, סיבת מחדלו של המבקש באי הגשת כתב הגנה במועד, "וסיכויי ההצלחה"-שזו השאלה החשובה יותר. בעוד שברגיל ניתן למחול לבעל דין על מחדלו באי הגשת כתב הגנה במועד ולפצות הצד שכנגד בתשלום הוצאות, הרי שאין צידוק ענייני לבטל פס"ד שאם ידוע מראש שאין סיכויי הצלחה למבקש בהגנתו.

שתי השאלות הינן בבחינת תנאים מצטברים.

"סיבת המחדל" – המבקש ידע אודות התביעה כנגדו ולא הגיש כתב הגנה במועד. לטענת המבקש, עת קיבל את כתב התביעה פנה לנתבעת 2,מעסיקתו על מנת שיטפלו בתביעה. לטענתו נמסר לו ע"י הנתבעת 2 או מי מטעמה כי אין לו מה לדאוג וכי התביעה תטופל. נראה כי על המבקש היה לעקוב מיוזמתו אחר הגשת כתב הגנה במועד או להגיש בקשה למתן ארכה מבעוד מועד, ואולם אין מדובר בזלזול בוטה בהליכי בית המשפט כי אם במחדל או בהיסח דעת שניתנים לריפוי באמצעות תשלום הוצאות לידי המשיבה, וזאת בכפוף לטענות ההגנה וסיכויי ההצלחה של המבקש.

"סיכויי הצלחה" – לנתבע 1 אין כל טענות הגנה כלפי המשיבה/ים. על פי כתב התביעה המבקש הינו מי שנהג ברכב הפוגע ועל כן הינו האחראי הבלעדי לקרות התאונה. המשיבה פירטה בכתב התביעה את הצדדים ושיוכם לתאונה, פרטי ונסיבות התאונה, החבות, הנזקים וזכותה מכוח הדין לקבלת הכספים בגין הנזקים שנגרמו (לכתב התביעה צורפו האסמכתאות הרלבנטיות) . המבקש אינו מתייחס בטיעוניו לנסיבות התאונה, להיותו הנהג ברכב הפוגע, לחבותו הישירה מול המשיבה על פי דין (כמבטחת הרכב הנפגע וכמי ששילמה למבוטחה דמי הנזק בגין הפוליסה), ולנזקי הרכב הנפגע בגינם הוגשה התביעה הכספית. אי התייחסות משמע כהודאה. יש לציין עוד כי המבקש צירף "תצהיר בגצ"י" תומך לבקשה לביטול פס"ד, קרי ,תצהיר על דרך ההפנייה ולא תצהיר המפרט את כל הטענות העובדתיות נשוא הבקשה. משהמבקש אינו מכחיש היותו הנהג הפוגע והאחראי על פי דין, נסיבות התאונה, ונזקי הרכב הנפגע, טענותיו מול הנתבעת 2 אינן עומדות במקרה דנן כנגד המשיבה והן אינן בבחינת הגנה אפשרית שיש בגינה לבטל את פס"ד. מערכת היחסים הנטענת בבקשה בין המבקש לנתבעת 2 אינה פוטרת המבקש מאחריותו לגרם התאונה ולחבותו לתשלום הפיצויים בגין הנזקים.

לפיכך, בבחינת התנאים המצטברים ומאחר ולא נוכחתי באשר לסיכויי ההצלחה של המבקש (שהינה כאמור השאלה החשובה יותר) לא מצאתי מקום או צידוק לביטול פס"ד משיקול דעת בית המשפט.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול פס"ד ועל חיוב המבקש בהוצאות המשיבה בסך כולל של 1,000 ₪.