תא"מ 29873-08-13 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' עאדי ואח'

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובעת בתאונה מיום 29.4.2013.

מדובר בתאונה המערבת שלושה כלי רכב: ראשון, רכב הנתבעים, אשר לפי הנטען התפרץ לכביש מחניה; שני, רכב שבלם אחריו (להלן: הרכב השני); ושלישי, רכב התובעת, אשר פגע ברכב השני והדף אותו על הרכב הראשון. התובעת טוענת, בתמצית, כי רכב הנתבעים שינה את "הסטטוס-קוו" בכביש, וגרם בכך לתאונה.

בתיק זה קיימתי שלושה דיונים, זאת על רקע העובדה שהנהג ברכב הנתבעים (הנתבע 1) לא התייצב למתן עדות במועדים שנקבעו. בדיון הראשון, שנערך ביום 21.5.2015, שמעתי בהסכמת הצדדים את עדותן של שתי העדות מטעם התובעת, קרי: את הנהגת ברכב השני, אשר העידה כי רכב הנתבעים התפרץ לכביש וכי היא הספיקה לבלום אך נפגעה מהרכב השלישי; ואת הנהגת ברכב השלישי (רכב התובעת). כאמור, לאחר הדיון הראשון נקבעו שני דיונים נוספים, זאת כדי לאפשר את זימונו ואת שמיעת עדותו של הנהג ברכב הנתבעים, אולם הלה לא התייצב, ולכן אין לפניי אלא את עדויותיהן של הנהגות בכלי הרכב הראשון והשני.

עצם העובדה שנהג הנתבעים לא התייצב ולא נשמעה גרסתו לאירוע, אין משמעה כי דין התביעה להתקבל מניה וביה. למעשה, אף במקום שבו נתבע כלל אינו מתייצב לדיון, הדין אינו מזכה את התובע בפסק-דין אוטומטי. כך, לפי תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, במקרה שבו התובע התייצב ואילו הנתבע לא התייצב, "רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר" [ההדגשה הוספה – ג' ש'].

בענייננו, יש לחדד ולהדגיש, לא מדובר במצב שבו הנתבעים כלל לא הציגו הגנה. הנתבעים מיוצגים על-ידי עורך-דין שהגיש כתב הגנה, התייצב לכל הדיונים וטען את טענותיו (למען הסר ספק, כתב ההגנה לא תוקן באופן פורמאלי לאחר צירופה של הנתבעת 3 ביום 8.9.2015. עם זאת, אין לכך נפקות מהותית בענייננו, שעה שב"כ הנתבעים הבהיר כי כתב ההגנה שהוגש בתיק יפה גם לנתבעת 3, שהיא המבוטחת; כמו-כן ולמען הסדר הטוב, ב"כ הנתבעים ביקש בדיון האחרון לתקן את כתב ההגנה באופן שיירשם כי הוא הוגש גם מטעם הנתבעת 3, ואני נעתר לכך).

כאן המקום להזכיר עוד, כי אף שבמשפט הישראלי נשללה האפשרות של נתבע בהליך אזרחי להעלות טענה מקבילה לטענה המוכרת בפלילים של "אין להשיב לאשמה", הרי שהנתבע רשאי לוותר על הבאת ראיות מטעמו, ובכך מסתיים פרק ההוכחות במשפט (ראו רע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (26.10.2005)). במילים אחרות: במישור העקרוני, אין מניעה כי תביעה תידחה מן הטעם שלא הוכחה בראיות התביעה, והנתבע יכול לוותר על הבאת ראיות מטעמו (תוך שהוא נושא כמובן בסיכון הכרוך בכך).

בענייננו, לאחר שבחנתי את הראיות מטעם התביעה, מצאתי כי אין בהן כדי להקים תשתית לחיוב הנתבעים בפיצוי התובעת בגין הנזק שנגרם לרכבהּ. מסקנה זו נגזרת מן הנסיבות הספציפיות של המקרה, כפי שהתבררו בראיות שהובאו לפניי. אפרט את הנמקתי באופן תמציתי, זאת בהתאם למצוות התקנות בהליך בסדר דין מהיר.

הנחתי היא – לאור העדויות שנשמעו ובהיעדר גרסה סותרת מטעם הנתבעים – כי רכב הנתבעים אכן התפרץ לכביש מתוך חניה בצד הדרך, בחוסר זהירות. בהקשר זה יובהר, כי איני נותן כל משקל לטופס ההודעה שהוגש מטעם הנתבעים (סומן נ/1), ואני מתעלם ממנו שכן כאמור, הנהג לא התייצב לדיון.

מן העדויות עולה כי הרכב השני, שהופתע מהרכב הראשון אשר חדר לנתיב נסיעתו, הספיק לבלום "ברגע האחרון". אחר-כך הגיע רכב התובעת, פגע ברכב השני והדף אותו לעבר רכב הנתבעים. הנה כי כן, ברור הדבר כי נהגת רכב התובעת לא נסעה בזהירות תוך שמירת מרחק מתאים, ובשל כך נגרמה התנגשות בין רכב התובעת לבין הרכב השני – התנגשות שבעטיה נגרם הנזק לרכב התובעת.