תא"מ 29826-10-15 כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אסף ואח'

בפניי תביעת שיבוב ותביעה שכנגד ביחס לתאונת דרכים שהתרחשה בצומת בין שני רכבי הצדדים ובמסגרתה נגרמו לרכביהם נזקי הרכוש הנתבעים על ידם, כמפורט בכתבי טענותיהם.

טענות הצדדים

1.התובעת טוענת כי ביום 12/10/13 גרמו הנתבעים לתאונת הדרכים. נהג התובעת נסע ברח' בן גוריון בחולון והתקרב לצומת עם רח' גרינברג, אשר הינו צומת מרומזר, כאשר מופע הרמזור בכיוון נסיעתו ירוק. הנהג האט ווידא כי הצומת פנוי וכי מופע הרמזור עדיין ירוק והחל בחציית הצומת. לפתע פתאום, הגיח מצד ימין רכב הנתבעים, התפרץ לצומת לא פנוי ובניגוד למופע האור האדום ברמזור, אשר בכיוון נסיעתו, פגע ברכב התובעת בעוצמה והסב לו נזק רב. התובעת תומכת תביעתה בחוות דעת שמאי מטעמה.

2.הנתבעים טוענים, כי ביום 12/10/13, עת חצה נהג רכב הנתבעים צומת כדין ובחסות מופע אור ירוק, הגיח רכב התובעת במהירות וחצה צומת לא פנוי בחסות מופע אור אדום ותוך כדי כך פגע ברכב הנתבעים וגרם לו לנזקים. הנתבעים צירפה לתיק חוות דעת שמאי מטעמם וחוות דעת של בוחן תאונות המסתמכת על תכנית הרמזורים לצומת זה.

דיון והכרעה

3.לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהוצגה בפניי, לרבות עדויות נהגי שני הרכבים של הצדדים לתיק, הודעות לחברות הביטוח, עדויות במשטרה ותמונות הנזק, מצאתי להורות על דחיית התביעה העיקרית וקבלת התביעה שכנגד, מן הטעמים שיפורטו להלן.

4.בעדותו בפניי, טען נהג רכב התובעת, כי נכנס לצומת באור ירוק, שבו הבחין עוד ממרחק של 60-70 מטר, ולאחר שהאט את מהירות נסיעתו בכניסה לצומת, הגיח רכב מצד ימין ועל כן ניסה הוא לבלום ולסובב את הרכב. לאחר מכן איבד הוא את הכרתו ופונה לבית החולים. העד לא זכר היכן נפגע רכבו וטען כי רק לאחר צאתו מבית החולים ראה את הרכב. בעדותו במשטרה, יום לאחר קרות התאונה, ידע לתאר היטב את מיקומי הנזק לשני הרכבים, ועל כן, לא ברור מה מצא הוא לתרץ את איבוד הכרתו ופינויו לבית החולים ולראיית הרכב רק לאחר שחרורו מבית החולים כסיבה לאי זכרונו את מיקומי הנזקים. בסיום חקירתו הראשית, נשאל הוא בשנית ובשלישית, על ידי ב"כ התובעת, באשר למועד שבו הבחין לאחרונה ברמזור בטרם הכניסה לצומת ובתשובתו חזר הוא על שאמר בתחילת עדותו כי היה זה ממרחק של 60-70 מטר. אולם, לאחר שב"כ התובעת חזר ושאלו את השאלה פעם נוספת, תוך שהוא מאיץ בו ומכוונו למתן תשובה שונה, אזי הבין העד את הרמז, והשיב כי הפעם האחרונה שהבחין ברמזור היתה בכניסה לצומת. לתשובה מתקנת זו לשאלה המדריכה והמאיצה בעד יש כמובן לתת משקל נמוך אל מול טענתו של העד בשתי פעמים כי הבחין ברמזור ממרחק של 60- 70 מטר ולא בכניסה לצומת. עוד מצאתי כי עדותו של העד היתה מאולצת במיוחד לנוכח ניסיונו להסביר את האטתו בטרם הכניסה לצומת בשל חששו מרמזורים, דבר שנראה בלתי אמין בעיני ותירוץ מאולץ לניסיון העד לשוות אמינות לטענתו כי האט את מהירות נסיעתו בטרם הכניסה לצומת. עוד טען הוא, כי הסתכל על הספידומטר בעת הכניסה לצומת והבחין במהירות נסיעה של 30 קמ"ש. בחקירתו במשטרה, יום אחד בלבד לאחר התאונה, לא ידע לציין כי הסתכל על הספידומטר טרם הכניסה לצומת או כי האט את רכבו טרם כניסתו לצומת ורק בתשובה לשאלת החוקר המשטרתי ביחס למהירות נסיעתו השיב כי הוא חושב שהמהירות היתה 30 קמ"ש. אין ספק בעיני, כי עדות העד במועד מתן העדות בבית המשפט היתה בטוחה ומפורטת יותר מאשר זו שניתנה לחברת הביטוח ובחקירתו במשטרה, ומהתרשמותי מצאתיה בלתי אמינה ובלתי מהימנה באופן כללי ובמיוחד אל מול עדות עד הנתבעים.

5.עד הנתבעים, שהיה הנהג ברכב, מסר כי עצר הוא במפרץ החניה שלפני הצומת כדי לאפשר לאחותו לרדת מן הרכב, ואזי התחיל הוא בנסיעה לכיוון הצומת המצויה במרחק של כ-5-6 מטרים לפנים. בדיוק התחלף האור ברמזור לירוק והבחין ברכב בנתיב החוצה מצד ימין של הצומת הנעצר לפני הצומת, הסתכל ימינה ושמאלה ולא ראה שום רכב, ועם כניסתו לצומת הגיח רכב התובעת מצד שמאל ועל כן בלם הוא את רכבו, תוך שהוא שומע את רעש מערכת ה- ABS של רכב התובעת בטרם שפגע הוא ברכב הנתבעים. בטרם הפגיעה הספיק הוא להרים את הרגל והיד כדי להגן על עצמו ואזי פגע בו רכב התובעת בצד שמאל של החלק הקדמי ברכב ועף הוא לצד השני תוך שהרכב נטה הצידה. להערכתו, מהירות נסיעתו של רכב התובעת לא היתה 30 קמ"ש, שאחרת לטענתו לא היו כריות האוויר נפתחות. רוצה לומר, כי, להערכתו, מהירות נסיעת רכב התובעת היתה מעל ל-30 קמ"ש. עדותו זו של העד תאמה את עדותו במשטרה, שנמסרה יומיים לאחר מועד התאונה, ושם אף ציין הוא כי רכב התובעת נסע ברייס, מילת סלנג שפירושה המקובל הוא לתיאור מהירות נסיעה גבוהה ומואצת. התרשמתי מאמינות העד בחקירתו בפניי ומצאתי את עדותו כעדות מהימנה ומדויקת באשר לנסיבות התאונה ולמוקדי הנזק. יתר על כן, עצם הבחנתו באור הירוק ברמזור ממרחק של 5-6 מטר, ברכב שנעצר מימין בנתיב החוצה ומאי קיומם של רכבים מצד שמאל, ואף תיאור שמיעת המערכת למניעת נעילת גלגלים של רכב התובעת בזמן בלימה מעיד, כי, אמנם, נהג התובעת בלם את רכבו בטרם ההתנגשות ברכב הנתבעים, אך זה לא היה במהירות של האטה טרם הכניסה לצומת ולא במהירות נמוכה של 30 קמ"ש, שאחרת היה מבחין ברכב הנתבעים ומצליח לבלום את רכבו, אף בלא הפעלת מערכת ה- ABS, ואולי אף למנוע את ההתנגשות.

6.בחקירת חוקר התאונות בפניי, אמנם נמצאו על ידי ב"כ התובעת טעויות סופר שנתגלו בחוות דעתו, כפי שהוגשה לתיק בית המשפט על ידי הנתבעים, אלא שלא היו אלו טעויות משמעותיות שהיה בהן להשליך על ממצאי חוות דעתו. אמנם, לטעות אחרת, שהועלתה במסגרת חקירתו הנגדית, המתייחסת לחוסר התייחסותו של הבוחן לקיומם של גלאי דרישה והערכה בצומת זו על פי תכנית הרמזורים המתאימה, ישנן השלכות על תפקוד מופעי הרמזור השונים, ומן הראוי היה להביאם בחוות הדעת, אלא שאלו לא משנים בסופו של דבר מתוצאות מסקנותיו של הבוחן המצוינות בחוות דעתו. ובמה דברים אמורים? אכן גלאי הערכה במופע מס' 4 שבכיוון נסיעת רכב הנתבעים משנה את אורך זמן הרמזור הירוק במופע זה ובעצם מקצרו ל-8 שניות משניה 37 ועד ל-45 במקום עד לשניה 51. אלא שלקיצור זה אין השלכה על אפשרות מחטף הרמזור על ידי נהג התובעת מכיוון מופע מס' 1 המסתיים בשניה ה-31 שלפני הופעת האור הירוק במופע מס' 4 בשניה ה-37. עדיין נותר פער של 6 שניות בין מופעי הרמזורים הללו שבתווך ביניהם יכול נהג התובעת לחצות את הצומת לאחר סיום המופע הירוק בכיוון נסיעתו (מופע 1) ועד להופעת המופע הירוק בכיוון נסיעת נהג הנתבעים, ואפשרות זו ממשיכה לקיים את הערכת החוקר למחטף רמזור על ידי נהג התובעת.