תא"מ 29738-02-13 בלאן נ' ח'רעובה

עיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, התשובה והתגובה:

1. אם לשיטת המבקשת אלך, אני מבין כי למרות שפסה"ד בידי בא כוחה ולו באמצעות צפייה בנט (אחרת לא נטען , ונטען הרי שנשקלת אפשרות הגשת ערעור על פסה"ד) אין מועד ממנו מתחיל המרוץ להגשת הערעור משעה שאין המצאה פיסית. באותה מידה של סבירות ניתן לטעון כי המועד להגשת בקשת ביטול פסק דין שניתן באין התייצבות, בסיטואציה זהה , בה נצפה פסה"ד במשרד ב"כ הצד שלא התייצב - אינו מוגבל - בוודאי לא ל 30 היום הקבועים בתק' 201. ושמא נמתח הוא לשנים.

עמדתי שונה ובמצב דברים זה יש הצדקה להעדיף המהות על הצורה וליישם כלל הידיעה, אף על המועד ממנו ואילך מתחיל מנין הימים להגשת הערעור. פסק הדין נצפה פיסית במשרד ב"כ המבקשת ב 14.3.16. ברור גם שלא היתה מניעה להדפיסו, ככל שאחיזת נייר פיסי ביד היא הנותנת לענין המועד הרלבנטי (ושלא כדעתי). אין גם טענה בתגובת המבקשת לתשובת המשיב, שפסה"ד לא נצפה במועד זה (כפי שנטען על ידי המשיב, וכעולה מחווי הנט). היא מסתפקת בטענה שזו אינה המצאה.

בנסיבות אלה, אין שום הצדקה , אף לא דיונית, שמנין הימים לא יחל מרוצו. לעניין כלל הידיעה מקום בו אין ספק כי בעל דין השתהה למרות שפסה"ד היה בידו, ומבקש הוא לאחוז בטענת היעדר המצאה עיין למשל רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן; ע"א 27/99 מרקוביץ נ' פילו.

2. אולם זאת נאמר – מעבר לצורך: שכן מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב כי יש להשקיף על המועד בו נצפה פסה"ד במשרד ב"כ המבקשת (14.3.16 שעה 10:11) כעל מועד ההמצאה , ממנו ואילך מתחיל מנין הימים להגשת הערעור. זאת גם בלא צורך לדוש בשאלה האם יש להעדיף כלל הידיעה.

פסק הדין אליו הפנה ב"כ המבקשת בתשובתו לתגובה, דן (כאמור בו עצמו) בדין ההמצאה שהיה שריר עד 1.11.15. נזכר בו עצמו השינוי שחל ב 1.11.15 בדיני ההמצאה (ראה פסקה 2(א) סיפא של פסה"ד, ותק' 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי). להבדיל מאותו פסק דין, פסה"ד בתיק זה ניתן ואף נצפה לאחר ה 1.11.15 , היינו נתפס הוא ברשתו של השינוי.

3. לפיכך - חלף אכן המועד להגשת הערעור, ואין הצדקה לעיכוב ביצוע. אני דוחה בקשת עיכוב הביצוע, ומבטל צו העיכוב הזמני שניתן.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ו, 22 מאי 2016, בהעדר הצדדים.