תא"מ 29496-09-16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אלקיעאן ואח'

1.תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2.התאונה התרחשה בשדרות יצחק רגר בבאר שבע. לטענת נהג התובעת, הוא פנה לשדרות רגר מרחוב וולפסון. הנתיב אליו נכנסים הפונים מרחוב וולפסון הוא כזה שאינו מאפשר נסיעה ישר בצומת הקרוב, אלא רק פנייה ימינה, ומכיוון שהוא היה מעוניין להמשיך ישר הוא התקדם בנתיב 20-15 מטרים והמתין על מנת לעבור לנתיב שמשמאל. בשלב מסוים, הרכב הנהוג על ידי הנתבע 1 ("הנתבע") סטה לכיוונו, והכנף הימנית אחורית של רכב הנתבע פגעה בפינה השמאלית קדמית של רכב התובעת.

3.לטענת הנתבע, הוא נסע בשדרות רגר ישר מתוך כוונה להגיע לבית החולים סורוקה. לדבריו, התאונה התרחשה מיד לאחר הפנייה מרחוב וולפסון, כאשר הוא נסע ישר ונהג התובעת סטה לנתיבו ופגע בו. יוער, כי תחילה לא הכירה הנתבעת 2 בכיסוי ביטוחי לנתבע, בטענה כי במועד התאונה הוא היה בשלילה, כך שהנתבע נאלץ להגיש כתב הגנה באופן עצמאי. בדיון הסכימה הנתבעת 2 כי קיים כיסוי ביטוחי, וזאת לאחר קבלת מסמכים ממשרד הרישוי, ומשהתברר כי הנתבע ככל הנראה לא ידע על השלילה.

4.לאחר שהאזנתי לעדויות, עיינתי בתמונות ונתתי דעתי לטענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה. התרשמתי כי עדותו של נהג התובעת הייתה אמינה, וכי הוא השתדל לדייק בפרטים. התרשמתי, כי אכן נהג התובעת המתין בנתיב הימני עד שהתנועה תחלוף והוא יוכל להשתלב בנתיב שמשמאלו כדי לנסוע ישר. בהתחשב בכך, אין זה סביר כי נהג התובעת יפנה לנתיב השמאלי כאשר רכב הנתבע נוסע בו, ונזכיר כי הפגיעה ברכב הנתבע היא בחלקו האחורי. כלומר, על פני הדברים אין מדובר במשהו שנהג התובעת היה עשוי להחמיץ. מנגד, גם אם אקבל את גרסת הנתבע כי הוא התכוון להמשיך בנסיעה ישר, בהתחשב במקום הפגיעה ברכבו בהחלט ייתכן כי הוא סטה מעט ימינה בחוסר תשומת לב ופגע ברכב התובעת. נקודה נוספת התומכת בגרסת התובעת היא העובדה שמהתמונות נ/1 עולה, כי הפגיעה ברכב הנתבע היא של שפשופים קלים יחסית בקו אחיד, ולא נראית פגיעת מעיכה. סימני נזק אלו הולמים יותר, כך נראה, את התרחיש לפיו רכב התובעת היה במצב סטטי ורכב הנתבע התחכך בו מעט בנסיעתו, מאשר התפרצות של רכב התובעת לנתיב הנסיעה, שניתן להניח כי הייתה מותירה פגיעת מעיכה או לפחות פגיעה נקודתית מובחנת יותר. אבהיר, כי אין מדובר בראיה חותכת, ולו היו סימני הנזק ניצבים לבדם דומה כי לא היה בהם כדי להטות את הכף, אולם ראיה זו מצטרפת לאינדיקציות הנוספות עליהן עמדתי לעיל, ובהצטברותן יש כדי להטות את הכף במאזן הסתברויות לטובת אימוץ גרסתו של נהג התובעת.

5.אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת סך של 5,160 ש"ח בתוספת אגרה בסך 375 ש"ח, שכר העד שנפסק בדיון ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח.

זכת ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ח, 25 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.