תא"מ 29457-03-13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בנאיון ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים, בתיק המשטרה , בתמונות זירת האירוע התאונתי, במסמכיה הרפואיים של הנתבעת 1 כתוצר התאונה, וכן במסמכי ביהמ"ש לתביעות קטנות במסגרת תביעה קטנה מס' 4871-04-13 שהגישה הנתבעת 1 כנגד נהגת התובעת והתובעת, ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, הגעתי לככל מסקנה כי האחריות לתאונה רובצת על כתפי הנתבעת 1. עם זאת לנוכח מסקנתי כי הנתבעת 1 חצתה את הצומת בכיוון נסיעתה באור ירוק מבלי שבחנה קודם לכן ותוך כדי חציית הצומת המצאותם של רכבים חולפים מכיוון נסיעתה של הנתבעת 1 , יש מקום להורות על ניכוי של 20 אחוזים משיעור הנזק הישיר שנתבע כך שהתובעת תשופה בכדי שיעור של 80 אחוזים בלבד.

למסקנתי האמורה הגעתי על בסיס התרשמותי מעדותה של הנתבעת 1 בנוגע להתרחשות התאונה שלא היתה היתה סדורה כלל וכלל. התגלו בה סתירות מהותיות לעומת גרסאות קודמות שנתנה בנוגע להתרחשות התאונה עד כי נוצר הרושם כי גרסתה הסופית או למעשה היותר עדכנית גובשה בעקבות ולאחר התאונה לנוכח אחריותה לה. לעומתה, גרסת נהגת התובעת היה סדורה מאד ועקבית מהשלב שלאחר התאונה בעת שנחקרה על ידי שוטר תנועה שהגיע למקום, עבור דרך הודאתה במשטרה ולחברת הביטוח שלה וכלה בעדותה בבית המשפט.

דוגמאות בולטות לכך, ניתן למצוא בין היתר בפרטים הבאים:

• בעדותה במשטרה מיום 26.11.12 (כחודש ומחצה לאחר התאונה) סיפרה הנתבעת 1 לשוטר כי עובר לתאונה היא עמדה בצומת באור אדום בכיוון נסיעתה פחות מדקה, נעצרה לפני פס העצירה והחלה בנסיעתה בהתחלף האור ברמזור לירוק ואז התרחשה התאונה.( עמ' 2 שורות 12-13 לטופס ההודעה). בעדותה בבית המשפט, בהודעתה לחברת הביטוח מטעמה ובכתב תביעתה בביהמ"ש לתביעות קטנות, הציגה הנתבעת 1 גרסה שונה לגמרי. בהתאם לגרסתה החדשה, בעת התאונה היא נכנסה בכלל לצומת בנסיעה רציפה [ראה עמ' 4 שורה 15 לפר' הדיון מיום 9.7.14], לאמור, לפנינו שתי גרסאות קוטביות אך בעלות משמעות ראייתית כבדה בנוגע לאמיתות גרסתה של הנתבעת 1 בנוגע לדרך התרחשות התאונה.

   

• בעדותה בבית המשפט העידה הנתבעת 1 כי עובר לתאונה היא נסעה בנתיב הימני [שם, בשורה 14 לפר' הדיון] ,בעוד שבמשטרה העידה כי נסעה בכלל בנתיב השמאלי [עמ' 1 שורה 4 להודעה].

   

• גרסתה המקורית של הנתבעת 1 בטופס ההודעה מטעמה לנתבעת 2 היתה שנהגת התובעת ביצעה פניית פרסה בעת התרחשות התאונה וזו גם היתה גרסתה במסגרת התביעה הקטנה שהגישה וגרסה שמסרה מפיה לשוטר שהגיע למקום התאונה רפ"ק שי וודה בקר [שורה 8 לטופס דיווח על האירוע]. מאידך, בעדותה המאוחרת במשטרה (ביום 26.11.12) שינתה הנתבעת 1 את גרסתה בכך שדיווחה לשוטר שמסר מפיה הודאה כי כי רכב התובעת בכלל פנה פניה שמאלה בעת שהרכבים התנגשו [עמ' 1 שורה 5 ועמ' 2 שורה 14 להודעה]. בהקשר לכך אציין כי לא ברור לי הכיצד מלכתחילה יכלה התאונה להתרחש בעת ביצוע פניית פרסה על ידי נהגת התובעת בשעה שעמדת הנתבעת 1 בבית המשפט היתה שהיא עצמה נסעה בנתיב הימני ישר. פניית הפרסה היתה אמורה להתבצע לנתיב השמאלי מכיוון נסיעתה של הנתבעת 1 ואז הרכבים היו נמנעים ממגע או לפחות נזקי התאונה היו שונים לגמרי (למשל: רכבה של התובעת לא היה ניזוק בחלקו השמאלי- קדמי אלא יותר מתקבל על הדעת שהוא היה נפגע בחלקו הימני- קדמי בהתאם לכיוון פניו בעת ביצוע הפרסה). זאת ועוד, על פי דו"ח חוקר התאונה רפ"ק שי וודה בקר שהגיע למקום התאונה הוא מצא את רכב התובעת כשנהגתו עודנה מצויה ישובה בו כשפניו לכיוון דרום – מזרח, היינו הכיוון שאליו ביקשה היא לפנות בעת בפנתה שמאלה, כפי גרסתה במקור שלא נסתרה.