תא"מ 29041-02-14 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ

1.לפניי תביעת שיבוב במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשפותה בסכום ששילמה למבוטחת שלה בגין נזק לרכבה בתאונה מיום 24.1.12.

2.לטענת הנהגת מטעם התובעת, בעודה עומדת בתחנת דלק דור אלון בחיפה וממתינה לתורה לתדלק, פגעה בה לפתע משאית הנתבעת עם החלק הקדמי ימני של המשאית תוך שהיא תולשת את הפגוש השמאלי קדמי של רכב המבוטחת. לטענתה, היא עמדה בצד הקדמי שמימין לעמדות התדלוק והמשאית הגיעה מהעבר השמאלי של משאבות התדלוק. היציאה מתחנת הדלק היא לצד ימין בלבד והמשאית בחוסר זהירות סטתה למקום בו עמדה ופגעה בה כאמור. הנהגת טוענת כי נהג המשאית אפילו לא הבחין בכך שפגע בה ורק אחרי שצפרה לו ואנשים בתחנה עצרו אותו, הוא עצר את הרכב ועל פי עדותה הוא אף התנצל לאחר התאונה ומסר את פרטיו.

3.הנהג מטעם הנתבעת טוען שהתאונה אירעה באשמת מבוטחת התובעת. הוא מודה כי לאחר שסיים לתדלק ביקש לסטות ימינה ולפנות אל עבר היציאה מהתחנה, ברם לטענתו היתה זו הנהגת מטעם התובעת שנכנסה לתוך נתיבו מתוך כוונה לבצע תמרון קדימה ואחורה לצורך תדלוק שלה. לטענתו לאחר התאונה הוא לא התנצל, אלא הציע שכל אחד יישא בנזק שלו.

4.הצדדים ביקשו לקבל פס"ד על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

5.לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים, בהודעות על התאונה, בשרטוטים, בתמונות ובחוות הדעת, אני מבכרת את גרסת המבוטחת מטעם התובעת. אין ספק כי לנהגת מטעם התובעת לא היתה סיבה לפנות שמאלה אל מעבר לעמדות התדלוק, זאת בניגוד לנהג המשאית שעל מנת לצאת מתחנת הדלק צריך היה לפנות ימינה. מקובלת עליי עדותה של הנהגת לפיה התאונה אירעה בעת שהיא עמדה ואין בידי לקבל טענת נהג המשאית לפיו היא פגעה בו במהלך נסיעה שלה שכן הוא עצמו העיד שכלל לא ראה אותה בתחילה והוא אף אישר שהיתה בשטח המת שלו במראה. גם אופי הפגיעה ומהותה ברכב מבוטחת התובעת, כפי שניתן לראות בתמונות ת/1, מתיישבים עם גרסתה, שכן תלישת פגוש מתיישבת יותר עם הנחה שהמשאית פגעה בה וגררה אותה ואינה מתיישבת עם תיאור של פגיעת המכונית הפרטית במשאית שאז ניתן היה לצפות למעיכת הפגוש ולא לתלישתו.

6.בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש להטיל את האחריות על הנתבעת והואיל והעדפתי את הגרסה לפיה התובעת עמדה ולא נסעה ולא חדרה לנתיב נסיעתה של המשאית, אינני רואה כל סיבה להטיל עליה אשם תורם כלשהו.

7.הנתבעת לא ביקשה לחקור על הנזק, כנראה מתוך הבנה שחברות ביטוח לא נוהגות להתנדב לשלם למבוטחיהן יותר מגובה הנזק. במצב דברים זה, גובה הנזק הוכח.

8.אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,174 ₪. הנתבעת תשפה את התובעת במחצית הראשונה של האגרה ובשכ"ט בטלת העדה בסך של 300 ₪ ובנוסף תשא בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪.

לאור סיום התיק ופס"ד על דרך הפשרה על פי סעיף 79א, ניתן פטור ממחצית שניה של אגרה וככל ששולם, אני מורה על החזרת הסכום ששולם באמצעות באת כוחה.