תא"מ 28863-05-14 טניאני נ' מצארוה

בפני בקשת הנתבע לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ביום 27.10.16. פסק הדין ניתן על יסוד אי קיום הוראות בית המשפט, אשר ניתנו במעמד ב"כ הנתבע, ולרבות הגשת תעודת רופא ערוכה כדין, בדבר מצבו של הנתבע, אשר שלל ממנו, לדבריו, את האפשרות להתייצב לישיבת הוכחות שנקבעה זה מכבר. עוד נדרש הנתבע, באותו מועד, להמציא את כתובתו העדכנית והמלאה שלה עד מטעמו, למען יוכל בית המשפט לזמנו לישיבת ההוכחות שנקבעה באותו מעמד.

כאן המקום להעיר, כי הישיבה ממנה נעדר הנתבע, נועדה להתקיים כישיבת הוכחות שנייה, לאחר שנשמעו עדי התביעה בישיבה קודמת, אולם למרבה הצער נאלץ בית המשפט לדחותה, בהעדרם של הנתבע ושל העד מטעמו.

עד למועד מתן פסק הדין, כאמור לעיל, לא ראה הנתבע להציג תיעוד רפואי או למסור את מען העד.

בבקשתו דנא הוא טוען כי מצבו הרפואי לא אפשר לו להתייצב. לשם הוכחת טענתו צירף מסמך "סיכום רפואי – המשך", חתום בידי ד"ר יוסף מסארווה, מיום 28.10.16, שבו, בין היתר, התייחסות למועד הישיבה ממנה נעדר הנתבע וכך נכתב: "קיבל הפניה להמשך טיפול במסגרת מיון בי"ח מאיר כפר סבא. המלצתי למטופל לנוח בביתו אחרי הטיפול ולא לגשת לבית משפט עקב מצבו הנפשי והגופני דבר אשר עלול להחמיר את מצבו נפשו הבריאותי".

לא ברור מדוע לא התבקש ד"ר מסארווה למסור תעודת רופא כפי שנדרש הנתבע להגיש לבית המשפט.

בנוסף, הנתבע טוען כי בעקבות ההפניה האמורה, הגיע אל מחלקת המיון של בית החולים ושהה שם עד אשר שוחרר בשעה 15:30 לערך, כך שמובן כי נבצר ממנו להתייצב בדיון. דא עקא, כי משום מה, לא צירף תיעוד רפואי לתמוך טענתו זו, ואף ד"ר מסארווה, שנתן את המכתב למעלה מחודש ימים לאחר מועד הדיון הנ"ל (21.9.16), לא ציין ולא הזכיר במכתבו את הטיפול או הבדיקות שעבר הנתבע בבית החולים.

אין בבקשתו של הנתבע כל התייחסות למחדלו שלא להגיש את שנדרש ממנו בתוך המועד שנקבע. מחדלו זה הוביל להגשת בקשה ע"י ב"כ התובע למתן פסק דין בהעדר מעש מצד הנתבע. לא בכדי כתבתי בפסק הדין: "על אף שהחלטה זו מסרה כדין, דבר לא נעשה". מתוך מועד מכתבו של ד"ר מסארווה ניתן ללמוד כי הנתבע אמנם חדל ולא פעל מאז 21.9.16 ועד 28.10.16, כך שממילא לא עמד במועדים שנקצבו (5 ימים מיום הדיון), ללא כל מתן סיבה וטעם לכך.

למעשה, רק משעה שניתן פסק הדין, התעורר הנתבע ופנה לד"ר מסארווה על מנת לקבל את המסמך האמור. דומני כי התנהגותו של הנתבע יש בה יותר מאשר חוסר תשומת לב או התרשלות, והיא מבטאת זלזול בוטה בהליך כולו, בצד שכנגד ובבית המשפט.

לא ראיתי מדוע לא עשה הנתבע דבר להשגת תעודה רפואית כדין, לו אמת יש בדבריו כי שהה במחלקת המיון של בית החולים עד שעות הצהריים המאוחרות, בפרט כאשר שוחרר מבית החולים בו ביום, ויכול היה בנקל לפנות לרופאים המתאימים, שאמנם טיפלו ובדקו אותו, בבקשה כאמור, כבר יום למחרת שחרורו, הכל על מנת לעמוד בדרישות בית המשפט. כפי שציינתי, אין הסבר לכך בבקשה.

מקל וחומר, אין כל הסבר בדברי הנתבע בבקשתו 0או בתצהיר התומך בה) לעניין האיחור בהעברת מענו של העד, מלמד טענה עמומה כי העד סירב למסור את כתובתו, אך התחייב להתייצב לישיבת ההוכחות הבאה. הנתבע לא טרח לעדכן את בית המשפט, ולו בפרט זה (ואני מצטרפת לעמדת ב"כ התובע כי את המען ניתן להשיג לא רק מפי העד), בתוך המועד שנקבע. ודוק, בית המשפט עיין בתיק ביום 24.9.16, הבחין כי לא נמסר מענו של העד וקבע כי על ב"כ הנתבע להמציאו "תוך 7 ימים". כאמור, עד מתן פסק הדין דבר לא נעשה, ולא ניתן לכך טעם.