תא"מ 28765-07-16 חיון נ' לב ואח'

1.עניינה של התביעה שלפניי נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים בה היו מעורבים רכב התובע, הנהוג בידי אשתו ורכב נתבע1 נהוג בידי נתבע 2 (להלן:- "הנתבע").

2.ראשית, מצאתי מקום להתייחס לטענות הנתבעים לכך שהתביעה הוגשה על ידי בעל הרכב, כשברכב נוהגת אשתו והיא זו שנתנה תצהירים לתיק ומסרה עדותה, גם לעניין הנזק, כשאף החשבוניות שהוצאו בגין התיקון הינן על שם האשה (האשה תכונה להלן:- "התובעת").

התובעת העידה בעניין, כי אין כל אבחנה בינה ובין בעלה לעניין הרכוש ומכאן החשבוניות יצאו על שמה והיא זו שהעידה בהליך.

לא מצאתי כל פסול בכך שהתובעת היא זו שהעידה, כאשר התובע לא יכל לתרום להליך באופן כלשהו, בוודאי לא יותר מאשר התובעת ומכאן, ניתן להסתפק בעדות התובעת לבדה.

3.לגופו של עניין, התובעת טוענת, כי רכב הנתבע היה בחניה, בשולי הכביש, כשהיא נסעה בכביש.

בשעה שחלפה התובעת על פני רכב הנתבע, החל הנתבע לצאת מהחניה ופגע ברכבה.

התובעת טוענת, כי היא יצאה מהרכב על מנת לבדוק את שלום ילדיה שישבו במושב האחורי. הנתבע שוחח עמה בעיקר בסימנים. באותו שלב החלו רכבים צופרים כיוון שהתנועה נחסמה והנתבע נסע לדרכו מבלי להשאיר פרטים מזהים כלשהם.

רק כעבור כמה ימים ראתה התובעת את רכבו של הנתבע באופן מקרי והיות ובשעת התאונה זכרה מספר ספרות של רכב הנתבע, זיהתה את הרכב והתקשרה למשטרה והנתבע אותר.

התובעת טוענת, כי מלוא האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע, אשר יצא מהחניה מבלי לתת זכות קדימה לרכבים שבדרך.

4.הנתבע מצדו מאשר, כי אמנם יצא מהחניה.

לטענתו, בעת שביקש לצאת מהחניה היה רכב אחר שנסע בדרך והמתין עד אשר הנתבע יצא מהחניה, כיוון שאותו רכב ביקש להיכנס לאותה חניה.

היות שכך, יכול היה הנתבע לצאת בבטחה מהחניה, כשנתיב נסיעתו פנוי.

אלא, שהתובעת, שככל הנראה נסעה אחרי הרכב שעצר, ביקשה לעקוף את אותו רכב וכיוון שהגיעו רכבים מכיוון התנועה הנגדי, חזרה לנתיב ופגעה ברכב הנתבע, אשר באותו שלב כבר כמעט כל רכבו היה מחוץ לחניה.

הנתבע טוען, כי כיוון שהרכבים חסמו את התנועה, הזיז את רכבו וחנה ברחוב סמוך והמתין לתובעת. התובעת לא הגיעה ולכן כעבור דקות ארוכות של המתנה, סר לדרכו.