תא"מ 2864-12-15 חוג'ירי נ' עדוי ואח'

1.תביעה בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש בתאונה מיום 18/08/15. הצדדים הסמיכוני לתן פסה"ד לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. התוצאה תנומק בקצרה, לאור העובדה שראיתי לדחות התביעה, לאחר שנשמעו העדויות.

2.גרסת התובעת הנה שישבה ברכבה ליד אביה, שהוא שנהג. הם נסעו אחרי רכבו של הנתבע, ולפני האחרון נסע רכב אחר. זירת התאונה הייתה בעלייה מצומת המוביל לכיוון שפרעם. לפתע בלם הרכב הראשון, והרכב בו נהג הנתבע פגע בו מאחור. אבי התובעת הספיק לבלום מבלי לפגוע ברכב הנתבע, ונעצר (לדבריו) בערך חצי מטר אחריו; אלא שרכב הנתבע חזר לאחור, ופגע ברכב התובעת.

3.גרסת הנתבע הנה שהרכב שלפניו אכן בלם מסיבה לא ברורה. הוא בלם כדי לא לפגוע בו, ואז פגע בו רכבה של התובעת, והדף אותו קדימה לכיוון הרכב שלפניו.

הוא נהדף בערך מטר- מטר וחצי, עד שפגע ברכב שלפניו, והפגיעה באותו רכב קדמי הייתה קלה מאוד (הוגשה תמונת נזק – נ/1, המצביעה על נזק קל בחזית רכבו של הנתבע, כאשר לדברי הנתבע לצד ג' לא היה נזק והוא נסע לדרכו). לעומת זאת, במוקד אחורי נגרם נזק לרכבו של הנתבע, והיה נזק משמעותי לחזית רכבה של התובעת (ניתן להתרשם מן הנזק בחזית רכבה של התובעת, גם מחווה"ד השמאית שצורפה לתביעה, ומן התמונות).

4.אומנם שתי הגרסאות אפשריות, אך מספר עניינים מטים הכף כמאזן ההסתברויות לכיוון גרסת הנתבע 1. לו אכן פגע הנתבע תוך כדי נסיעה ברכב שנסע לפניו ובלם, ניתן היה לצפות לנזק משמעותי יותר בחזית רכבו של הנתבע – מה שבעליל לא קרה.

מאידך, מתיישבים הנזקים, לפחות בחזית רכבה של התובעת, עם פגיעת פתאום שלה תוך כדי נסיעה ברכב שלפניה. הגיונית אם פגע רכבו של הנתבע ברכב שלפניו, ואז התדרדר לאחור לפי אחת הגרסאות (ראה להלן) – הרי שסביר שניתן היה לבלום, שכן ההתדרדרות לאחור לא הייתה מהירה, והנזק לחזית רכבה של התובעת היה קל יותר מכפי שארע בפועל.

ובעניין אחרון זה: בעוד שאבי התובעת טען כי הנתבע לא חזר לאחור, אלא פגע ברכב שלפניו ואז התדרדר לאחור (ניתן להבין שמהמכה בצרוף העובדה, שמדובר היה בעלייה), הרי שבתו התובעת כבר טענה כי ראתה אור רברס (היינו, שהנתבע נסע לאחור ולא התדרדר).

כך גם נטען בסעיף 5א' של כתב ההגנה – היינו, נסיעה ברברס. אולם, לאשורה לא הייתה לנתבע סיבה לשלב להילוך אחורי ולהתחיל לנסוע לאחור, אם פגע קלות ברכב שלפניו. נראה שגם אבי התובעת היה מודע לעניין זה, שכן בהמשך עדותו הבהיר כאמור כי מדובר בהתדרדרות לאחור ולא בנסיעת רברס (עמ' 2 למטה). אולם לא כך כאמור טענה בתו, וגם בכתב התביעה נטענה הגרסה ההגיונית פחות של נסיעה לאחור.

5.זאת ועוד, מקובל עליי כי התובעת היא שנהגה בזמן המקרה. הדבר אינו מעלה או מוריד בשאלת האחריות לקרות התאונה, אולם רלוונטי הוא לעניין המהימנות. הנתבע טען כי לאחר התאונה ביקש ממנו אבי התובעת לציין בפני המבטחת, כי הוא שנהג ולא בתו (ככל הנראה כדי לגונן עליה מסיבה זו או אחרת). הנתבע לא ראה בכך חשיבות, ולמרות שלא האב הוא שנהג, הסכים למסור כך בטופס ההודעה. אולם, ציין בעדותו כי בביהמ"ש ימסור את האמת. לא הייתה סיבה לנתבע לבדות גרסה בעניין זה, בשים לב לכך שהאחריות הנזיקית לתאונה אינה מושפעת משאלת זהות הנוהג ברכב התובעת (במה שקשור לרישיון הנהיגה, השיבה התובעת שהיה לה רישיון נהיגה).

6.אני דוחה אפוא התביעה, בשים לב לטיב ההליך איני עושה צו להוצאות.