תא"מ 28632-11-16 עיד נ' סואעד ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שאירעו בתאונת דרכים מיום 06.01.2016, בין כלי רכב, מ"ר 57-894-56 שבבעלות התובע (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, מ"ר 45-248-58 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.התובע טוען כי בעת שנסע כדין רכב הנתבעים פגע בו מאחור וגרם לו לנזקים ברכבו. לטענת התובע, נהג רכב הנתבעים אחראי ברשלנותו לקרות התאונה. עוד טוען התובע כי בעקבות התאונה נגרמו לרכבו נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב אשר הכריז על הרכב כאבדן מוחלט.

מנגד טוענים הנתבעים בכתב הגנתם כי הפגיעה בין הרכבים לא גרמה לנזק המתואר ברכב התובע והתובע הגדיל את נזקיו.

למעשה, המחלוקת הנלמדת מכתבי טענות הצדדים היא לעניין היקף הנזק הנטען שנגרם לרכב התובע בעקבות התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשה טופס גביית עדות של נהג רכב הנתבעים על ידי חוקר מטעם הנתבעת 2 (מוצג במ/1) אשר ב"כ התובע ביקש להוציא מהתיק יחד עם דוח החוקר, מאחר שהחוקר לא התייצב לעדות ומשכך הינה בגדר עדות מפי השמועה.

כמו כן, העידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ועד נוסף שישב לצדו של הנהג ברכב הנתבעים בעת קרות התאונה.

4.עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכב התובע, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה, מהנימוקים המפורטים להלן.