תא"מ 2863-06-15 אופטרוניקס הנדסה בע"מ נ' ש. משעולים יזמות בע"מ ואח'

1.ביום 1.6.2015 הגישה התובעת תביעה בסדר דין מהיר בסכום 66,814 ₪ בגין אי העברת תשלומים בהתאם לחוזה בין הצדדים. לכתב התביעה צורפו תצהיר אימות של העובדות שבכתב התביעה ותצהיר גילוי מסמכים. ביום 8.10.2015 הגישו הנתבעות כתב הגנה, לו צורף תצהיר אימות של העובדות שבכתב ההגנה.

2.ביום 17.1.2017 הגישה התובעת בקשה להתיר לה לצרף תכתובת דואר אלקטרוני, בהתאם לתקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). בבקשה, שנתמכה בתצהיר, נטען שמדובר בהתכתבויות אשר התגלו רק לאחרונה והינן רלבנטיות לבירור המחלוקת נשוא התביעה, ולפיכך קיים הצדק סביר לאי גילוייה במועד הגשת כתב התביעה.

3.הנתבעות טענו בתשובתן כי על אף שבהתאם לתקנה 214ח לתקנות יש לצרף לכתב התביעה רשימת מסמכים הנוגעים לתביעה והעתקיהם, לא צורפה התכתובת בדואר אלקטרוני לרשימת המסמכים שפורטו בתצהיר גילוי המסמכים שצורף לכתב התביעה. נטען עוד כי התובעת לא פירטה כיצד הגיעו לידה המסמכים וכי לא ברור מי ערך אותם.

4.תקנה 214ח לתקנות, המצויה בפרק ט"ז1 שעניינו "תובענות בסדר דין מהיר",  קובעת:

"(א) לכתב טענות בתובענה בסדר דין מהיר יצרף בעל דין רשימה של המסמכים הנוגעים לענין הנדון, המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו, ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה.

(ב) היה המסמך מצוי ברשות מגיש כתב הטענות, יצרף העתק או תצלום שלו לכתב הטענות; לא היה המסמך מצוי ברשותו, יציין בתצהיר בידי מי, למיטב ידיעתו, הוא מצוי.

(ג) הוראות פרק ט' לא יחולו על תובענות בסדר דין מהיר, למעט תקנות 102, 103 ו-119, בשינויים המחויבים; לא צירף בעל דין מסמך כאמור בתקנת משנה (ב), תחול לגביו תקנה 114א, בשינויים המחויבים".

עניינו של פרק ט' לתקנות, הנזכר לעיל, הינו "הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים". בתקנה 114א שבפרק זה נקבע:

"בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לענינים אחרים".

ככלל, בהתאם לתקנה 214ח בתביעה בסדר דין מהיר יש לצרף לכתב התביעה רשימת מסמכים והעתקם ככל שהם נמצאים בידי התובע. תקנה 214ח(ג) מפנה לתקנה 214א אשר קובעת סנקציה על בעל דין שלא גילה מסמך הקיים ברשותו, לפיה לא ישמש המסמך כראיה. לפי תקנה זו, יש לבית המשפט שיקול דעת להתיר להגיש את המסמך לאחר שנוכח כי היה הצדק סביר למחדלו של בעל הדין. לפי הפסיקה, לא נמנעה הגשת מסמך במקרים בהם המחדל לא נגרם בזדון או במתכוון (ע"א 270/86 רגובי נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ (פורסם בנבו, 31.12.1990); ת"א 1290/04 חודידה נ' נידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 25.7.2005)). בנוסף, כאשר מדובר בראיה רלבנטית לדיון ויש ממש בטענות של גילוי באקראי, ייחשב הדבר כהצדק סביר כנדרש בתקנות (רע"א 1935/03 קסטן נ' חיננזון (פורסם בנבו, 1.6.2003)).