תא"מ 2851-03-17 ברמן נ' יאיר ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 01.09.2016, בין כלי רכב, מ"ר 78-248-36 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 98-450-29 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות במסגרתה הוצגו ראיות הצדדים ובכלל זה נשמעו נהגות הרכבים המעורבות בתאונה.

4.בתום הדיון, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1.הגם ששתי הגרסאות שהוצגו בפניי היו בעייתיות בקשר עם נסיבות התרחשות התאונה, אני מעדיף את גרסתה של התובעת על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעים.

5.2.אני סבור כי נהגת רכב הנתבעים לא נתנה דעתה לרכבים המגיעים מימינה, בין כי התרכזה בניידת המשטרה שעמדה בצד הימין ובין כי זו שיבשה את שדה ראייתה של נהגת רכב הנתבעים. במצב זה היה על נהגת רכב הנתבעים להתקדם בנסיעתה בזהירות מירבית ורק לאחר שהייתה מוודאת כי הכביש פנוי, היה עליה להתקדם בנסיעתה, ולא להתקדם בנסיעתה בבחינת נהג רכב המבחין בה יעצור את רכבו.