תא"מ 28509-01-14 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' זרדב ואח'

לפניי בקשה מטעם הנתבעים לחשוף (למעשה להתיר להם להציג) דו"ח חקירה פרטית מיום 2.10.13 שנעשה עפ"י הזמנת הנתבעת 2.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת התובעת לבקשה (מתנגדות לבקשה) ובתשובה לתגובה, כמו גם בכל יתר מסמכי התיק, אני מחליט להיעתר לבקשה, בכפוף לסייג שייפורט.

בראשית הדברים יצוין, כי התובעות לא התנגדו להצגת הדו"ח מהטעם שלנתבעים אסור היה להציגו, משעה שהנתבעים עצמם רשמו ברשימת גילוי המסמכים מטעמם שהדו"ח חסוי מהותית, משהוכן לצורכי משפט. כידוע, עפ"י ההלכה הפסוקה של ביהמ"ש העליון, בעל דין לא רשאי לטעון לחיסיון דיוני של מסמך בשלב מקדמי ואח"כ בשלב מתקדם יותר לבקש לגלות את המסמך ולהציגו כראיה. אך משהתובעות לא התייחסו כלל לכך, אמנע גם אני מהתייחסות לכך.

הנתבעים, בבקשתם, נמנעו מליתן כל נימוק והסבר לעיתוי המיוחד של חשיפת המסמך ומשינוי עמדתם הנ"ל (תחילה טענת לחיסיון מהותי). התובעות, בתגובתן, התנגדו לחשיפת הדו"ח מהטעם שהחוקר הפרטי אינו מומחה בבחינת תאונות דרכים ולכן מסקנותיו לגבי התאונה מושא התביעה אינן קבילות. הנתבעים, בתשובתם לתגובה, מסבירים (לראשונה) כי כוונתם בהגשת הדו"ח אינה לשם הצגת מסקנות החוקר ביחס לתאונה, אלא נועדה להכשיר את הגשת ממצאי החוקר ואת תוכן ותיעוד השיחות והמגעים שקיים החוקר, לאור הלכה נטענת לפיה לא ניתן להגיש דו"ח בלתי שלם.

בנסיבות, ומבלי לפגוע בטענות התובעים (ככל שיעלו) לגבי קבילות ו/או משקל העדות והממצאים של החוקר הפרטי, אני מחליט כך:

ניתן לנתבעים היתר להגיש את דו"ח החוקר, שכבר הוגש ונסרק בתיק בפועל (דבר בלתי ראוי כשלעצמו, כאשר מן הראוי היה שהנתבעים ימתינו להכרעת ביהמ"ש, ורק אם היה ניתן היתר היה עליהם להגיש הדו"ח בפועל, ולא ליצור עובדה בשטח).

לא מצאתי שייגרם לתובעות נזק כלשהו בנסיבות, כאשר טרם נערך בתיק דיון וכאשר טענותיהם במישור הראייתי שמורות להן.

על הנתבעים להגיש בתוך 7 ימים תצהיר מפורט כדין של החוקר, שאליו יצרף החוקר תמלול מלא וברור של כל ההקלטות שביצע החוקר (ההקלטה הנזכרת בדו"ח).

בנסיבות, לא ייעשה צו להוצאות.