תא"מ 28505-02-15 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' בן דוד ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 13.06.2013, בין כלי רכב, מ"ר 11-314-66 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 97-802-15, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם התאונה אלא לעניין האחריות לקרות התאונה.

3.נערך לפניי דיון שבו הוגשו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדת ראייה מטעם התובעת שבעת התאונה ישבה לצד הנהגת ברכב התובעת.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מקבל את גרסתה של נהגת רכב התובעת, הנתמכת בידי עדת הראייה מטעמה, באופן מלא.

עדותה של נהגת רכב התובעת הייתה מפורטת, קוהרנטית, והותירה בי רושם כי מדובר בגרסה אותנטית ומהימנה, זאת על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים שלא הותירה בי רושם דומה, בלשון המעטה.

בכלל זה, אני מקבל את גרסתה של נהגת רכב התובעת ושל העדה מטעמה, לפיה הן צעקו לעבר נהג רכב הנתבעים שניות לפני התאונה על מנת להסב את תשומת לבו לתאונה הצפויה.