תא"מ 28255-12-13 מי-רם מים ותשתיות בע"מ נ' לב

לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן כאן בהעדר התייצבות מטעם הנתבעת ביום 16/12/14.

טענות הצדדים:

הנתבעת טוענת כי לא ידעה אודות מועד הדיון (אך היא אינה מכחישה כי אישור המסירה שבתיק אמנם מעיד על המצאת ההחלטה מיום 19/3/14 ביחד עם זימון לדיון לידיה). הנתבעת גורסת כי לא התייצבה לדיון האמור נוכח העובדה שציינה לפניה כי הדיון עתיד להתקיים בחודש אפריל 2015, לשיטתה בעקבות מידע שקיבלה טלפונית ממרכז המידע. לטענתה, לו ידעה אודות מועד הדיון היתה דואגת להתייצב כאן.

עוד טוענת הנתבעת כי היא מצויה בביקור אצל חברים בחו"ל מאז חודש ספטמבר 2014 וכי היא צפויה לשוב ארצה רק בחודש אפריל 2015. לטענתה, זו גם הסיבה בגינה לא המציאה תצהיר חתום לתמיכה בבקשתה זו, שכן מענה בחו"ל מרוחק מהשגרירות הישראלית שם.

לגופו של עניין חוזרת למעשה הנתבעת על הטענות שבהתנגדות ושבה ומציינת כי סילקה את כל חובותיה כלפי המשיבה כאן, ואף הותירה בידי מזכירות הקיבוץ ממנו שכרה את הנכס בגינו נצבר החוב הנטען שיק בטחון לצורך הסדרת חיובי עבר, שלשיטתה מצויים היו בבירור בין הקיבוץ למשיבה, ואשר סברה כי יתבררו כבטלים אך בחרה להבטיח סילוק כל חיוב שיוותר בהם, אם וככל שכך יעלה בתום הבירור.

המשיבה מתנגדת לביטול פסה"ד וטוענת כי אין מקום לבטל את פסה"ד מחובת הצדק משלא הבהירה המבקשת מי הוא אותו נציג שמסר בידיה מידע מוטעה, מתי נמסר לה, ומהו המועד המוטעה שלכאורה נמסר כאמור. בהעדר פרטים מדויקים סבורה המשיבה כי יש לדחות את הטענה.

אשר לביטול מכוח שיקול הדעת המסור בידי ביהמ"ש מבקשת המשיבה להבהיר כי העדרותה של הנתבעת מהדיון כמו גם הגשת בקשתה דנן בליווי מסמך שהיא מכנה "תצהיר" ואשר אינו כזה כלל, מלמדים על זלזול הנתבעת בהליך כולו, באופן המצדיק דחיית בקשתה. עוד טוענת המשיבה כי המבקשת לא הראתה כי בפיה הגנה כלשהי כנגד התובענה, וממילא מדובר בהגנת בדים שאינה מצדיקה פתיחת שערי ביהמ"ש.

כללי:

ראש וראשון אבהיר כי לא יכול להיות חולק בנוגע לכך שהנתבעת קיבלה זימון לדיון שהתקיים כאן בהעדרה ביום 16/12/14, ואישור מסירה המעיד על זימונה כאמור מצוי בתיק ביהמ"ש ונושא לכאורה את חתימתה. בהתאמה, ייקבע כבר כאן כי אין ביהמ"ש מחויב לבטל את פסק דינו במקרה דנן, שכן אין לומר כי זה ניתן תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, ולנתבעת ניתנה הזדמנות להביא הגנתה לפני ביהמ"ש ולהשמיע טענותיה כאן, אך בחרה שלא לעשות כן.

הנה כי כן נופל הדיון בגדר שיקול הדעת המסור בידי ביהמ"ש לבטל את אשר עשה, וזאת ייעשה מקום ששוכנע ביהמ"ש כי ראוי ונכון לעשות כן.

אי מתי ימצא אם כן ביהמ"ש כי כך ראוי לעשות? והכיצד ייקבע ביהמ"ש האמנם זהו המקרה לביטול פסה"ד שנתן בדין? בעניין זה מונחים בתי המשפט לבחון שתי שאלות –

האחת – מהי סיבת המחדל שבאי ההתייצבות לדיון, הנעוץ הטעם בבעל הדין או שמא בהשפעה חיצונית כלשהי? האם מדובר בשגגה גרידא או ברשלנות סתם או שמא בזלזול בהליך המשפטי ובכוונה ממשית לחבל בו?;

והשניה – מה טעם יש בביטול האמור, קרי האם בפי המבקשת טענת הגנה ראויה, שאם יפתח ביהמ"ש שעריו בפניה – תצדיק ביטולו של פסה"ד ושמיעת התיק על כל ראיותיו מחדש, או שמא צפוי ביהמ"ש לחזור וליתן את פסק דינו כפי שניתן קודם לכן על אף הביטול האמור?.