תא"מ 28236-06-16 חמזה נ' עואד ואח'

1.לפניי תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע מדגם מאזדה, שנת ייצור 2002, מ.ר 4722650 (להלן "הרכב"), בעקבות רשלנותם של הנתבעים על פי הנטען, כפי שיפורט להלן.

2.ביום 16.4.16, בשעה 4:00 לפנות בוקר, עצרה ניידת משטרה את הרכב שהיה נהוג על ידי התובע, ובו נסעו נתבע מס' 1 מר מוחמד עואד (להלן "הנתבע") וחבר נוסף בשם טארק, בדרכם חזרה הביתה לאחר בילוי משותף. לאחר בדיקה וחיפוש ברכב, נטל שוטר בשם מר מתן תורג'מן (להלן "השוטר") את מפתחות הרכב, ומנע מהתובע להמשיך בנסיעה בחשד כי היה תחת השפעת אלכוהול. המפתחות נותרו בידי השוטר, והתובע המשיך לביתו הסמוך ברגל (הנסיבות הנ"ל יכונו להלן "האירוע").

3.בסוף המשמרת, מסר השוטר את מפתחות הרכב ליומנאי שנכח בתחנת המשטרה בשם מר מיכה איבגי (להלן "היומנאי"). כעבור מספר שעות, קיבל היומנאי שיחת טלפון מאזרח שהזדהה כבעל הרכב, אשר ביקש ממנו לדעת היכן נמצאים המפתחות של הרכב. היומנאי ביקש תיאור מדויק של המפתחות, ולאחר שנמסר לו התיאור הנ"ל, הודיע לאותו אדם כי הוא רשאי לסור לתחנה לקחת את המפתחות. לאחר שיחה זו, בסביבות השעה 10:00, הגיע הנתבע יחד עם חברו טארק לתחנת המשטרה, והציג את עצמו כחברו של התובע ומי שנכח עמו באירוע, וביקש מהיומנאי את מפתחות הרכב. היומנאי הרים טלפון לשוטר, ולאחר שאישר לו האחרון את נוכחותו של הנתבע באירוע, מסר היומנאי את המפתחות לנתבע. הנתבע נסע יחד עם חברו למקום שבו חנה הרכב, על מנת להסיעו לבית התובע. בדרך, ובשל הסתובבות משאית בכביש על פי הנטען, נסע הנתבע לאחור והתנגש במעקה. בעקבות תאונה זו, ניזוק הרכב והוכרז כאובדן גמור.

4.בתביעה זו טוען התובע כי הנתבע ניגש אל תחנת המשטרה ולקח את מפתחות הרכב ללא ידיעתו ו/או הסכמתו, ומשכך, עליו לפצותו בגין הנזק שנגרם לרכב כמתואר לעיל. בנוסף טען כי המשטרה התרשלה בתפקידה עת מסרה את מפתחות הרכב לנתבע ללא הרשאתו כאמור, ומשכך, גם עליה מוטלת החובה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו.

את תביעתו העמיד התובע על סכום של 41,024 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב, ונזקים נוספים של עגמת נפש ואובדן הנאה מהרכב.

5.הנתבע הכחיש את טענות התובע וטען כי הוא ניגש אל תחנת המשטרה ונטל את מפתחות הרכב על פי בקשתו של התובע, וכי התאונה אירעה עת נסע ברכב בהרשאתו של התובע, על כן אין להטיל עליו כל חבות בגין התאונה.

המדינה מצידה טענה כי היומנאי נקט במידת הזהירות המתבקשת שבה היה נוקט כל יומנאי סביר, ומשכך אין לייחס לה כל רשלנות בגין מסירת המפתחות לידי הנתבע בנסיבות שתוארו לעיל.

6.דיון