תא"מ 28200-10-14 ספרה יוזמות בתיירות בע"מ נ' בלילי

בקשה לחיוב המשיבה-התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת-הנתבעת.

1.ברקע הדברים: המשיבה הגישה תביעה כספית ע"ס כ-64 אלף ₪ נגד המבקשת, מי ששימשה סוכנת לשיווק שירותי תיירות של המשיבה. המשיבה טוענת כי הסכום הנתבע הוא היתרה הנכונה לאחר התחשבנות שיש לערוך בין הצדדים; המבקשת חולקת וגורסת כי בדין קיבלה תשלומים עבור שירותים שנתנה, אם נתמצת.

2.לאחר שמגעים בין הצדדים לייתור הסכסוך לא הבשילו כדי הסכם עד הנה, המבקשת עתרה לחיוב המשיבה בערובה להוצאותיה, זאת מכוח על הוראת סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999. למיטב ידיעת המבקשת, כנתמך בתצהירה, המשיבה היא חברה שאינה פעילה, משרדיה סגורים, ובעליה יושבים בחו"ל.

3.הגיבה המשיבה: אכן, בעליה בחו"ל. יתר הטענות מוכחשות, אף שהדברים לא זכו לפירוט. בכל מקרה, גורסת המשיבה, יש להתמקד בסיכויי תביעתה. לבה בחשבונית אחת שהפיקה המבקשת, העולה על סכום החוב כולו, ולשיטת המשיבה יש צורך לברר על יסוד מה ואיזו פעילות הופקה. מקובל עליה: אם יתברר שהחשבונית נסמכת על שירותים שאכן נתנה המבקשת, אפשר שהתביעה תדחה. תצהיר לא הגישה, לדבריה בשל דוחק הזמנים.

4.דין הבקשה להתקבל. עסקינן בחברה, לא ביחיד. כאשר מדובר בתובע יחיד, הרי שהכלל הנוהל לענייני הפקדת ערבות להבטחת הוצאות הנתבע, במקרה של דחיית התביעה, הוא זה הקבוע בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עיקר תכליתה של תקנה זו הוא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בפסקה 8 (11.2.09)). בבואו לקבוע האם יש מקום לערבון ואת גובהו, יפעל בית המשפט במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת ההוצאות, בפרט על מנת שלא לנעול את דלתותיו של בית המשפט לפני אנשים מעוטי אמצעים (שם). לסיכויי ההליך מקום נכבד בגדרי שיקוליו של בית המשפט בעניין זה.

ברם כאשר מדובר בחברה תובעת, הדין החל אינו זה שבתקנה 519 הנ"ל, כי אם זה שבסעיף 353א לחוק החברות, אשר נקבע כבר כי הוא הגובר, בהיותו דבר חקיקה ראשית ואף מאוחרת (שם, בפסקה 11). אשר לפרשנות הסעיף ודרך הפעלתו, הדברים ידועים וברורים ולא נרחיב: בשלב ראשון של בחינת הבקשה לחיוב החברה התובעת בערבון יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה ולבדוק אם יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע במידת הצורך. עליה הנטל, כמבואר בסיפה לסעיף. אם קיים חשש בעניין זה, עוברים אנו לשלב הבדיקה השני, שעניינו בקיום נסיבות קונקרטיות המחייבות תוצאה של חיוב בערובה, או של אי-חיוב. נקודת המוצא בשלב זה היא שהכלל הוא חיוב התובעת בערובה, ואילו הפטור הוא החריג. על כתפי התובעת הנטל להוכיח כי מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מן הכלל. אשר לסיכויי התביעה (שאינם נזכרים כלל בסעיף 353א לחוק החברו), הרי שככל שאלה אינם גבוהים במיוחד, אין כל מקום שבית המשפט יידרש להם כעקרון (שם, בפסקה 13).

5.והיישום לענייננו: הדין החל הוא זה שבסעיף 353א לחוק החברות. שלב הבדיקה הראשון הוא פשוט. המשיבה-התובעת ודאי לא הוכיחה שיהיה ביכולתה לשלם את הוצאות המבקשת-הנתבעת במידת הצורך. מנהליה בחו"ל, אישרה. היא לא טענה וודאי לא הדגימה פעילות כלשהי, קל וחומר בישראל. אף נכסים ידועים מהם תוכל להפרע המבקשת – אין. בתום שלב הבדיקה הראשון המסקנה היא כי קיים חשש כבד, שלא לומר ודאות, כי המבקשת תתקשה להפרע מן המשיבה הוצאותיה במידת הצורך. ולשלב השני: המשיבה לא התיימרה אפילו לטעון לקיום נסיבות המצדיקות חריגה מן הכלל, שלפיו חברה תובעת תפקיד ערובה. כל טענותיה – כי יש סיכויים לתביעה. אלה ודאי אינם גבוהים במיוחד, ואף לא נטען כך: בהליך יהיה לבדוק (והנטל על המשיבה-התובעת כמובן) אם היקף השירותים שקיבלה המשיבה נופל מהיקף החשבוניות שהפיקה המבקשת. אין כל מקום לכך שבית המשפט יידרש לעניין עתה, או ייתן למבקשת הוראות לביסוס זכויותיה, כפי שמציעה המשיבה. אנו בשלב המקדמי של ערובה לקראת תחילת ההליך וטרם הוצאת הוצאות.

6.סוף דבר: זהו מקרה מובהק לחיוב החברה-התובעת בערובה להבטחת הוצאות הנתבע. המשיבה תפקיד בקופת בית המשפט סכום של 23,400 ₪ להבטחת הוצאותיה של המבקשת, ככל שתידחה התובענה והמבקשת תחויב בהוצאות. זאת תעשה עד יום 13.7.16 תוך מסירת הודעה כי עשתה כן. לא נמסרה הודעה כי הדבר נעשה, יעוכבו ההליכים. אין צו להוצאות, שעה שהמבקשת הטריחה קודם לכן את המשיבה בבקשה אחרת שלא הייתה בה תוחלת בעניין הערובה, אף אם אין לכך השלכה אחרת על הבקשה שלפניי.

תז"פ ליום 14.7.16.

ניתנה היום, כ"ג סיוון תשע"ו, 29 יוני 2016, בהעדר הצדדים.