תא"מ 28174-04-15 גאון נ' רדושינסקי

התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית על סך 70,000 ₪.

בכתב התביעה נטען כי הנתבע שכר מהתובע חנות בבת ים על פי חוזה מיום 1/3/2012 ונותר חייב לתובע דמי שכירות עבור חודש דצמבר 2012 בסך של 5,900 ₪.

עוד נטען בכתב התביעה כי במהלך תקופת השכירות התיידדו הצדדים והנתבע סיפר לתובע על מצוקתו הכלכלית וחובותיו. לטענת התובע, הנתבע ביקש ממנו לפרוט לו שיק על סך 60,000 ₪ משוך על שם גילץ אהרון, זמן פרעון 25/6/2013. הנתבע מסר השיק הנ"ל לתובע ובתמורה התובע מסר לנתבע 2 שיקים על סך 25,000 ₪ כל אחד וכן 10,000 ₪ במזומן.

לימים הסתבר כי גילץ אהרון נפטר ב – 12/2/2013 (4 חודשים לפני מועד פרעון השיק). טוען התובע כי על פניו נראה כי השיק גנוב וחתימת גילץ עליו זויפה וכי הנתבע, אשר ידע שהשיק גנוב ומזויף, נהג כלפיו במרמה ובחוסר תום לב.

כפועל יוצא הוגשה התביעה בה נטען כי הנתבע חייב לתובע 65,900 ₪ המורכבים מ – 5,900 ₪ דמי שכירות ו – 60,000 ₪ בגין עסקת המכר של השיק (ס' 15 לכתב התביעה), וכי הנתבע חייב לשלם לתובע את סכום השיק לפי פקודת השטרות וחוק המכר (ס' 10 לכתב התביעה).

בכתב ההגנה מאשר הנתבע כי שכר נכס מהתובע וכי נוצרה בין הצדדים היכרות החורגת מיחסי שוכר משכיר. בין לבין הנתבע החליט לסיים את השכירות ובהתאם למוסכם המציא שוכר חלופי כאשר דמי השכירות, לרבות עבוד חודש דצמבר 2012, שולמו לתובע במלואם.

הנתבע הכחיש כל קשר לשיק על סך 60,000 ₪ המשוך מחשבונו של גילץ אהרון. בגב השיק רשומה הצהרה בכתב ידו של התובע. חתימת הנתבע אינה מופיעה בגב השיק. טענות התובע הנוגעות לשיק הינן בבחינת שקר מוחלט כאשר אין לנתבע כל קשר לשיק זה.

הנתבע מוסיף בכתב ההגנה כי לווה מהתובע 280,000 ₪ ומלוא הסכום הוחזר לתובע בצירוף ריבית נשך בסך של כ – 36,000 ₪. בגין ההלוואה האמורה מסר הנתבע לתובע מכתב המאשר כי הנתבע קיבל מהתובע 280,000 ₪ (נספח ה' לכתב ההגנה), אשר נחתם על ידי הצדדים בחודש 11/13. התובע מחק את התאריך מנספח ה' והוסיף בכתב ידו "הסך שמגיע לי שק 280,000 ₪ + שיק 60,000 ₪ מתאריך 1.5.2013".