חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פוספיטסרי נ' רשות שדות התעופה

: | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
28012-04-17
4.10.2017
בפני הרשמת הבכירה:
עדי בר-טל

- נגד -
התובעת / המשיבה:
אליזבט דיה פוספיטסרי
הנתבעת / המבקשת:
רשות שדות התעופה
החלטה
 

1.לפני בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשת, לפי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

 

2.כנגד המבקשת הוגש כתב תביעה על סך 16,858 ₪ במסגרתה עותרת המשיבה – התובעת – לחייבה בגין נזק שנגרם לה בשל אובדן שרשרת ותליון בעת בדיקה ביטחונית בשדה התעופה בישראל בטרם עלייתה לטיסה. כן מלינה המשיבה על התנהלותה של המבקשת בעת הליך הבידוק הביטחוני.

 

טענות הצדדים בתמצית:

 

3.המבקשת טוענת, כי כתב התביעה אינו מגלה כל עילה וכי מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב. לעמדת המבקשת לא עלה בידי המשיבה להוכיח כי אכן איבדה את השרשרת, ומכל מקום, אף אם תוכיח זאת, היא האחראית הבלעדית לאובדן. זאת אף בשים לב לסעיף 19 לחוק הטיס (בטחון בתעופה האזרחית), התשל"ז-1977, המקנה לרשות שדות התעופה ולעובדיה חסינות כנגד תביעות הנוגעות במישרין להליך הבידוק הביטחוני.

 

בנוסף, התובעת הינה תושבת חוץ, אזרחית אינדונזיה, ואין לה כל כתובת מגורים בארץ. כך גם אין כל ראיות באשר לנכסים של המשיבה, מהם תוכל להיפרע המבקשת, ככל ותידחה התביעה. אשר על כן עותרת המבקשת לחייב את המשיבה להפקיד ערובה בסך שלא יפחת מ-7,000 ₪.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, יש לפרש את התקנה בצמצום על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה של המשיבה לערכאות. כן נטען, כי אמנם מדובר בתושבת חוץ, ואולם המשיבה הינה בעלת סוכנות נסיעות אשר מתוקף תפקידה פוקדת לעיתים את ישראל ותוך שהיא משלמת סכומי כסף משמעותיים לספקי התיירות המקומיים.

 

דיון והכרעה:

 

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובאיזון הראוי של נסיבות העניין, מצאתי להיעתר לבקשה בחלקה, זאת מן הנימוקים שלהלן.

 

5.בבוא בית המשפט לשקול הטלת ערובה בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, עליו לשקול שיקולים הנוגעים להעדר מען בארץ – היותו של אדם תושב חוץ, או שלא מסר כתובת כנדרש לפי התקנות; וכן שיקולים הנוגעים לסיכויי ההליך או למצבו הכלכלי של התובע (ראו למשל: רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין (פורסם בנבו, 13.11.2014)).

 

6.באשר למצבה הכלכלי של המשיבה, הרי שכבר נפסק, כי העדר איתנות כלכלית, כשלעצמה, אינה סיבה לחייב תובע להפקיד ערובה. הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד ולא תחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים, אך בשל חוסר יכולתו הכלכלית (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 869 (2004)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>