תא"מ 2800-12-16 ריקליס נ' לוי

רכבי הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים בחניון של קניון רחובות.

לטענת התובע, הנהגת ברכבו, תמרנה את הרכב, כאשר היא מסמנת לנתבע כי ימתין על מנת שתוכל לנסוע לאחור וכך יוכל להשלים ביצוע של פניה שמאלה והנתבע לא שעה לסימון, המשיך בנסיעה ופגע ברכב התובע בחלקו הקדמי-שמאלי.

הנתבע טען, כי עצר את רכבו כדי לאפשר לנהגת ברכב התובע לפנות שמאלה בבטחה, אך זו פנתה בצורה חדה מדי וגרמה לפגיעה בין שני כלי הרכב. הנתבע הדגיש, כי רכבו היה בעמידה מוחלטת וציין עוד, כי לא נגרם לרכב התובע כל נזק בגין המגע בין כלי הרכב והנזק הנטען בכתב התביעה לא קשור לאירוע המתואר.

בדיון העידו שני הנהגים, שחזרו על הגרסאות שהובאו בכתבי הטענות.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את הנהגים ועיינתי במוצגים שהוגשו במהלך הדיון, מצאתי להעדיף את גרסת התובע, וזאת בשל אלה:

ראשית, נהגת רכב התובע (להלן: "הנהגת") הפנתה בעדותה לתמונה שבה לטענתה נראה הנתבע כשהוא מנסה להכניס בחזרה את המגן הקדמי ברכב התובע, מה שמעיד לשיטתה על כך שהמגן נתלש החוצה בשל נסיעת הנתבע. הנתבע אישר, כי הטמבון ברכב התובע יצא החוצה. משיכה של הטמבון החוצה תומכת בטענה, כי אותו רכב היה במצב של עמידה, והרכב האחר היה בנסיעה, פגע במגן ומשך אותו בכיוון נסיעתו.

שנית, נמצאו סתירות בעדותו של הנתבע שפגעו במהימנותו. מחקירתו הנגדית של הנתבע עלה, כי לא ציין שהיה במהלך פניה שמאלה. עוד הובהר, כי בניגוד לטענה שבכתב ההגנה, כי רכב התובע פנה בצורה חדה, תיאר הנתבע את נסיעת הנהגת כמי שתמרנה לצדדים וכן לפנים ולאחור. בהמשך טען הנתבע, כי כלל לא ראה את הנהגת ברכב התובע שהיה מאחוריו, טענה שלא הועלתה בכתב ההגנה. לעניין זה יצוין, כי בכתב התביעה נטען באופן מפורש כי הנהגת סימנה לנתבע להמתין על מנת שתיסע לאחור לפנות לו מקום לבצע את הפניה. טענה זו לא הוכחשה בכתב ההגנה וההכחשה הראשונה שעלתה במסגרת החקירה הנגדית היא בבחינת "עדות כבושה" שמשקלה מועט ביותר.

שלישית, ברכב הנתבע היו אשתו ואמו. אמו של הנתבע לא התייצבה להעיד בבית המשפט והדבר פועל לחובתו.

רביעית, אשתו של הנתבע העידה כי "ניסיתי להגיד לה לא לנסוע אבל היא פשוט התעקשה להמשיך לנסוע" (ע' 6, ש' 26 לפרוטו'). עדות זו אינה מתיישבת עם עדות הנתבע לפיו לא ראה כלל את הנהגת בזמן התאונה שכן רכב התובע היה מאחוריו.

חמישית, הנתבע אישר כי הציע לשלם סך של 500 ₪ מתוך עלות תיקון רכב התובע, על מנת להימנע מהתייצבות לדיון בבית המשפט, וזאת לפנים משורת הדין. הצעה כזאת אינה סבירה מצד מי שאינו סבור שיש לו מידה כלשהי של אשמה לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו.

לנוכח האמור לעיל, ומאחר שהעדפתי את גרסת הנהגת לאירועים שהביאו לנזקים ברכב התובע, אני מקבל את התביעה ואינני מוצא כי קיימת אחריות תורמת כלשהי לנהגת ברכב התובע.

באשר לנזקים: לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי, על פיה עלות תיקון הנזק היא בסך של 4,271 ₪ ונגרמה ירידת ערך בסך 455 ₪, צורפה קבלה המעידה על תשלום שכר טרחת השמאי בסך 666 ₪. על בסיס אלה, אני מקבל את סכום הנזק שנתבע באופן מלא.

לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך של 5,329 ₪. בתוספת הוצאות משפט כדלקמן: אגרת בית משפט בסך של 375 ₪, הוצאות בטלת התובע בשל התייצבותו לדיון בסך של 300 ₪, הוצאות התייצבות עדת התובע בסך של 300 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 1,500 ₪.

הסכום הכולל לתשלום, בסכום של 7,804 ₪, ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ז, 14 יוני 2017, בהעדר הצדדים.