תא"מ 27936-02-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' בן עמירה ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים נטענת שאירעה ביום 15.05.2014, בין כלי רכב, מ"ר 86-136-79 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 54-290-14 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, המחלוקת היא בעניין עצם קרות התאונה בין רכבי הצדדים, שהרי הנתבעים טוענים כי רכבם כלל לא היה מעורב בתאונה עם רכב התובעת.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים הנטענים להיות מעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה ללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה ביותר למסקנתי:

אני מאמין לגרסתו של נהג רכב התובעת אשר עדותו הותירה בי רושם כי הוא דובר אמת, ומעדיף אותה על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים שלא הותירה בי רושם דומה, בלשון המעטה.