שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מרון ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 17.4.2015 בצומת הרחובות לינקולן/קרליבך בתל אביב (כפי שהיה נראה צומת זה באותה עת). התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 13,721 ₪, ואילו הנתבעים הגישו הודעת צד שלישי נגד מבטחת רכבם, הטוענת להעדר כיסוי.

2בהסכמת הצדדים פוצל הדיון, כך ששאלת האחריות תוכרע בשלב הראשון, קודם להכרעה בשאלת הכיסוי הביטוחי.

3.התאונה עצמה ארעה בצומת מרומזר, בשעת בוקר מוקדמת מאד, והמחלוקת בין הצדדים היא בשאלת זהות הנהג שנכנס לצומת חרף מופע אור אדום, וממילא להטבת הנזקים.

4. נהגת התובעת טוענת, כי הגיעה מרח' לינקולן, בנתיב הימני משלושה, מתוך כוונה להמשיך ישר, ובהתקרבה לרמזור ראתה את מופע האור מתחלף לירוק, ועל כן המשיכה בנסיעה רציפה, אלא שבהיכנסה לצומת, הבחינה במונית הנתבעים מגיעה משמאלה, מרח' קרליבך, וחוצה את הצומת. חרף נסיון הבלימה שלה, לא הצליחה למנוע את פגיעת המונית בה. היא ציינה כי הכביש היה ריק ממכוניות נוספות. היא סיפרה עוד כי מאחוריה רכב על קטנוע ידיד, שהפך לימים לבן זוגה, ואשר עמו היתה בבילוי ממנו שבו באותה שעה. יצוין, כי בדיווח על התאונה, שהיה מפורט למדי, נזכר אותו רוכב אופנוע פעם אחר פעם, בלא להזכיר כי מדובר בעד ראיה המכיר אותה היטב.

5. הנתבע 1, שנהג ברכב הנתבעים, טוען כי הגיע מרח' קרליבך, בנתיב הימני משנים (לאחר מכן, משעיין בתמונת הצומת, אישר כי מדובר ב-3 נתיבים), וכי היה האמצעי בשיירה של 5 מוניות. הוא ציין עוד, כי ראה את רכב התובעת, ואת הקטנוע מאחוריה, עומדים ברח' לינקולן בשל מופע אור אדום לפניהם, בנתיב היחיד שישנו שם (לאחר מכן, משעיין בתמונת הצומת, אישר כי מדובר ב-3 נתיבים). הוא סיפר, כי כשהתחלף מופע האור שלפניו לירוק, החל בנסיעה לאחר שתי המוניות הראשונות, שחצו בהצלחה את הצומת, אלא שאז התפרצה לצומת נהגת התובעת ופגעה במונית. הוא הסביר, כי בין רח' קרליבך לרח' לינקולן מפריד רק אי תנועה קטן אחד, וכי למעשה התנועה של שני כלי הרכב היא בזווית חדה ביניהם (אם כי לאחר עיון בתמונות הצומת התברר כי אי תנועה רחב למדי מפריד בין שני הרחובות, ולאחריו 3 נתיבי התנועה של כלי הרכב הנוסעים על רח' לינקולן בכיוון ההפוך – משמאל המונית לימינה – ורק לאחר מכן, ולאחר אי תנועה נוסף, נתיבי התנועה של רכב התובעת). הוא תיאר עוד, כי רכב התובעת פגע ברכבו, ולא להפך, וכי רכבו נפגע בכנף הימנית-קדמית (אם כי עיון בחוות-דעת השמאי ובתמונת הנזק היחידה שהוגשה מלמד, כי הפגיעה היתה בחזית המגן הקדמי של המונית, עם נזק קל גם לכנף).

6.גם רוכב הקטנוע העיד, ועדותו תאמה את עדות נהגת התובעת, למעט בכך, שטען כי היו כלי רכב בנתיבים שמשמאל לנתיב הנסיעה של התובעת, ואלה ככל הנראה נותרו על עומדם ולא נכנסו לצומת.

7.לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את התרשימים המתארים את גרסאותיהם, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת, אותה מצאתי מהימנה יותר מזו של הנתבע 1, בעיקר נוכח כל ההערות שנשזרו לעיל בהצגת עדותו. תיאורו את הכביש ואת מערך הזוויות וכיווני הנסיעה אינו תואם את המציאות, ואף הנתבע 1 הודה בכך במהלך עדותו, לאחר שעיין בתמונת הצומת. באופן דומה, מיקומי הנזקים תומכים בפגיעה של חזית רכב הנתבעים בדופן רכב התובעת, ולא ההפך.

8.מכלול האמור בסעיף 7 לעיל גובר, לטעמי, על החולשה שבגרסת נהגת התובעת, שהתעוררה כתוצאה מעדות רוכב הקטנוע לעניין כלי הרכב הנוספים (עדות שלכאורה, לפחות נסיבתית, תומכת באפשרות שאלה לא התחילו בנסיעה, שכן האור ברמזור לא התחלף), וכתוצאה מאופן התייחסות הנהגת לאותו רוכב קטנוע (התייחסות שהרחיקה אותו, לפי התיאור הסתמי, מיחסי החברות איתה). חולשות אלה, לטעמי, אינן מספיקות כדי להטות את הכף לטובת עדות הנתבע 1, שהיתה רצופת כשלים, כמפורט.

9.עם זאת, גם לגרסת נהגת התובעת אני סבור שהיה עליה להבחין במונית המתפרצת לצומת (כפי שעשה רוכב הקטנוע). משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם שני הנהגים, ביחס אחריות של 10:90 לחובת הנתבע 1.