תא"מ 27745-03-14 עמישב שרותים בע"מ נ' ענתות כפר שיתופי בע"מ

1.לפניי תביעה כספית במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום התמורה עבור שרותי שמירה שהוענקו לה בתקופה הרלבנטית לתביעה בסך 31,266 ₪.

2.אליבא דתובעת, כעולה מכתב התביעה, בין הצדדים נכרת הסכם למתן שירותי שמירה וסיור על יסודו העניקה לנתבעת שירותים בתקופה הרלבנטית. לטענת התובעת, הנתבעת סיימה באופן חד-צדדי את ההתקשרות בהתראה של יומיים בלבד. מיד בתום סיום ההתקשרות, ניפקה סמנכ"לית הכספים של התובעת מכתב דרישת תשלום עבור גמר חשבון. בעקבותיו, התחייב מנהל הנתבעת, מר אילן בנוביץ', בפני מנהל התובעת, כי התשלומים יועברו בהתאם לתנאי התשלום (שוטף +30) אך בפועל התמורה לא שולמה לתובעת. ביום 11/3/14 התקיימה פגישה בין נציגי וועד הנתבעת למנהל סניף ירושלים של התובעת. במהלכה, יידע מנהל הנתבעת, כי ככל שמהחשבונית לא יקוזזו 5%, החשבונית לא תשולם. התובעת התנגדה לדרישה זו של מנהל הנתבעת.

3.אליבא דנתבעת, כעולה מכתב הגנתה, בסופו של יום לא נחתם הסכם התקשרות עם הנתבעת וזאת בשל מתן שרותים כושלים שהעניקה התובעת. טרם הפסקת ההתקשרות יידעה הנתבעת את התובעת, כי השומרים מטעמה מתרשלים בביצוע משימתם, כולל מצב בו נמצאו שומרים נמים בעת משמרתם. חרף התראות הנתבעת לשיפור במלאכת השמירה, המשיכה התובעת בקלקלתה וסיפקה שרות ירוד אשר סיכן את תושבי הישוב. הנתבעת עותרת לקיזוז 15% מן התמורה, זאת בגין רשלנות התובעת.

4.בדיון שהתקיים בפניי ביום 19/1/2015 במעמד הצדדים, שבו הם על עיקרי טענותיהם. במהלך הדיון התברר, כי אין מחלוקת עובדתית באשר להיקף השירותים שנתנו ולתמורה המוסכמת, זאת, חרף העדרו של הסכם בכתב. לטענת הצדדים, הם התנהלו תחילה באמצעות הצעת מחיר ראשונית עליה הסכימו כאשר החוזה היה אמור להיחתם בהמשך. הצדדים עבדו יחדיו במשך תקופה בת 3 חודשים. עלות השמירה מבוססת על תעריף שעתי. הצדדים הסמיכו בית המשפט לפסוק בתיק זה על יסוד החומר המצוי בתיק וטענותיהם כפי שנטענו בפרוטוקול הדיון.

דיון והכרעה:

5.עסקינן בתביעה חוזית-כספית בגין שרותי שמירה שהעניקה התובעת לנתבעת. הנתבעת מודה למעשה כי ניתנו לה שרותי שמירה אולם מלינה על רמת השרות, כאשר לדידה, התובעת התרשלה באי-עמידה ברמת שמירה ראויה. יוצא איפוא, כי עסקינן בטענת "הודאה והדחה". טענה של "הודאה והדחה", הינה טענה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא, כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה, מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו; כאשר הוא אינו מרים את הנטל, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהדורה שביעית), 1995, 321-320). לעניין העברת נטל הראיה בגין טענות של 'הודאה והדחה' נקבע בע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143, 146 כדלקמן: "כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע, צריכה טענת הנתבע להיות מסוג 'הודאה והדחה' – 'כן, אבל', כלומר הודאה בכל העובדות הנטענות ע"י התובע, כשבצדה של אותה הודאה, טענות המפקיעות את זכותו של התובע". הנתבעת לא הוכיחה טענותיה ומכאן כי דין טענותיה להידחות.

6.אין, איפוא, עוד חולק על כך שהתובעת זכאית לתמורה המגיעה לה בגין השירותים שסיפקה. ע"פ הודעת הנתבעת לאחר הגשת כתב התביעה נאותה היא לשלם את סכום התביעה בסך 31,266 ₪ (קרן בלבד) בפרק זמן של 60 ימים, בשני תשלומים שווים.

7.לאור האמור לעיל, הנני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת סך של 31,266 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל וכן, הנני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בדמות אגרת בית משפט בסך 391 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ה, 16 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.