ש. שלמה רכב בע"מ נ' שמלינוב ואח'

תביעה לתשלום עבור נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב רכב שהיה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח אצל הנתבעת 2.

הצדדים נחלקו בשאלת האחריות, וכן טענה הנתבעת 2 להעדר כיסוי ביטוחי.

השתלשלות העניינים והטענות:

בכתב ההגנה ובדיון מיום 22.3.15 טענה הנתבעת 2 כי לא זכתה לכל שיתוף פעולה מצד הנתבעת 1, וזו אף לא התייצבה לדיון, למרות שזומנה כדין. באותו מועד ניתן פסק דין נגד הנתבעת 1, לפיו נתקבלה התביעה במלואה, ונקבע מועד נוסף לדיון בתובענה כנגד הנתבעת 2.

לאחר האמור, ביקשה הנתבעת 2 להביא את הנתבעת 1 לעדות, הן בשל מעורבותה בתאונה, והן בשל טענת הנתבעת 2, לפיה נהגת התובעת מסרה מחוץ לאולם כי לא הנתבעת נהגה ברכב הנתבעים בעת התאונה, אלא בנה.

הנתבעת 1 לא התייצבה לדיונים וניתן נגדה צו הבאה. בסופו של עניין התייצבה לדיון ביום 4.7.16 ומסרה לבית המשפט כי היתה חולה במהלך תקופה ממושכת ואף הציגה מסמכים רפואיים. לדבריה, לא ידעה על המשפט, שכן היתה עסוקה ב"לשרוד", על פני תקופה. לאור ההתפתחות, נקבע מועד לשמיעת עדויות הנהגים, ביום 29.9.16.

נהגת התובעת העידה כי בשעת יום נסעה בכביש, עת יצא רכב הנתבעים מחנייה של בניין בנסיעה לאחור, ואז סטה לתוך נתיב נסיעתה, ופגע בפינה אחורית שמאלית של רכבה, עם פינה קדמית ימנית של רכב התובעת. כשיצאה מרכבה ראתה כי מן הרכב השני יצא בחור צעיר שנראה כחייל, והיתה עמו בחורה. הנהגת העידה כי לאחר התאונה ירדו אנשים מהבניין, וביניהם אשה שלהבנתה היא אמו של הנהג. לאחר מכן, עלתה לדירת הנהג בקומה השנייה ושם החליפו פרטים. לדבריה, הפרטים שקבלה הם פרטי הנתבעת 1 שכן היא היתה בעלת הרכב, וגם הרישיון שנמסר לה היה של הנתבעת 1.

הנתבעת 1 העידה כי בעת התאונה היא נהגה ברכב. לפי עדותה, עמדו היא ובנה לנסוע מן הבית בשני רכבים, ושניהם היו ברכבים מתחת לבניין. לפי עדותה התאונה אירעה לאחר שיצאה מן החנייה לכביש בנסיעה לאחור, ועמדה בכביש כדי לפנות ימינה. באותו רגע בנה החל אף הוא לצאת מן החנייה והיא המתינה לו, אך בשלב זה הגיעה נהגת התובעת במהירות עצומה, ראתה את רכבה ונבהלה, לכן ניסתה לעקוף את רכבה מימין. בתוך כך, התנגשה הנהגת ברכבה ונפגעה דופן שמאל (של רכב התובעת). הנתבעת שללה את האפשרות כי בנה הוא שנהג, והעידה כי הוא נהג ברכב השני, והיה בידו רישיון נהיגה תקף. כמו כן, אמרה כי בכל מקרה הפוליסה שלה חלה על כל נהג. לדבריה, לאחר התאונה החליפו פרטים במקום, ולא עלו לביתה כלל.

לאחר שנשמעו העדויות עמד ב"כ הנתבעת 2 על זימונו של בן הנתבעת 1 לעדות, ובית המשפט נעתר לו. כיוון שנמסר כי הבן שוהה בחו"ל, נדחה הדיון שוב, עד שובו ארצה.