עבד אלנבי נ' איזנבאך ואח'

מונחת לפניי תביעה כספית על סך של 5370 ש"ח ₪ לפיצוי עקב נזקים שנגרמו לרכב התובע בגין התנגשות רכב הנתבע ברכבו.

על פי העובדות המתוארות בכתב התביעה, בתאריך 4.7.2016, בשעות הצהריים, בכביש מס' 5 ביציאה מכפר קאסם, נהג התובע בנתיב בעל שני מסלולים המופרד באי תנועה המשורטט על הכביש בצבע לבן מנתיב נוסף משמאלו עם שני מסלולים. רכב הנתבע הגיח מצד שמאל של התובע, חתך ימינה תוך שהוא עולה על אי התנועה, התפרץ למסלול נסיעתו של התובע והתנגש ברכבו בצד שמאל. הרכב נבדק כשבוע לאחר מכן. השמאי תיאר נזק לחזית צד שמאל המצריכה עבודות פחחות, חשמל וצמיגים וכן החלפת חלקים ובכללם פנס ראשי שמאל, פנס צד לכנף קדמית שמאלית, כנף קדמית שמאלית ופגוש קדמי. על פי התמונות שצורפו הטמבון בצדו השמאלי התפרק, הכנף קדמית שמאלית פגועה והוחלף גלגל שמאלי קדמי.

הנתבעים מנגד, מבקשים לדחות את התביעה. לטענתם, נתבע 1 עצר את רכבו על אי התנועה עקב כך שאשתו לא חשה בטוב ותוך כדי כך הבחין כי ישנה משתלה ומסעדה כ-100 מטרים בצד ימין של הדרך. לפיכך, החל להשתלב לנתיב השמאלי ולאחר מכן בחן את הדרך כי היא פנויה והשתלב לנתיב הימני. לאחר שנסע כמה עשרות מטרים, בלם את רכבו כדי לפנות ימינה למשתלה, או אז הגיח התובע במהירות מהמחלף וניסה לעקוף את רכב המבוטח מצד ימין של השוליים ופגע ברכבו. על פי התמונות שצירפו, נקל לראות סימני מעיכה בדלת ימין אחורית של הנתבע.

הנהגים העידו לפניי.

התובע העיד כי נסע בירידה מהכפר לכביש, כאשר יש לו שני מסלולים והוא נוהג בנתיב הימני במהירות 60-70 קמ"ש. הוא ראה את הנתבע מתקרב אליו ועל כן "אני בורח ממנו כמה אשפר, אפשר לראות את הברקסים שלי וניסיתי לברוח מהצד הימני כמה שאפשר עד שהוא נכנס בי" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 19-20). לטענתו הבחין ברכב הנתבע עוצר ונוסע לאיטו באי התנועה ופתע חתך את הכביש לכיוון ימין. עת ראה רכב הנוהג באופן מסוכן, "בטח הורדתי את המהירות אם לא הייתי עף למעלה...הורדתי בוודאי שהורדתי" (עמ' 3, שורה 3 ושורה 7 בהתאמה).

הנתבע העיד כי בכוונתו "הייתה להגיע לצד השני, בדקתי הכביש היה פנוי, עברתי את הנתיב השמאלי לנתיב הימני, הגעתי לפנייה הייתי בעצירה מוחלטת וכבר התחלתי להסתובב כי זה כביש מקרקר והפנייה היא מקרקר והתחלתי להסתובב מהכביש, יש שם כניסה מן חניה. אני הייתי בעצירה מוחלטת כ(ש)עצרתי לפני הפנייה, התחלתי להסתובב אני לא יודע עם חצי הגה, אבל הגלגלים שלי היו חלק מהפנייה פתאום הרגשנו זעזוע הוא חבט בנו מהצד, צד ימין הצד של אשתי" (עמ' 3, שורות 29-33). בהמשך העיד "המכה בצד ימין שלי הייתה באמצע האוטו ולא בתחילתו. אם הייתי ישר הייתי חוטף מאחורה, הוא לא פגע בי מאחור. אני לא נסעתי בנתיב הייתי בפנייה. הייתי בצד הימני של הכביש, התחלתי לרדת לכיוון הקרקר...הוא הגיע מהצד הימני שלי מהשוליים הוא עקף את הקו הכתום ופגע בי בצד ימין שלי והמשיך הלאה" (עמ' 4, שורות 7-11). כשנשאל "אתה בעצם אומר לי שלא היית בעצירה מוחלטת וישר התחלת לחתוך מהמסלול השמאלי שלך, הימני שעלית בו עלית על אי תנועה, נכנסת למסלול השמאלי של התובע ונכנסת למסלול הימני של התובע נכון?" (שם, שורות 31-33), השיב: "זה לא היה לחתוך אלא להשתלב". בתגובה לכך נשאל: "האם זה נכון שהשתלבות הייתה תוך כדי עלייה על אי תנועה?" השיב: "הייתה עליה על אי תנועה משמ(ע) הייתה השתלבות" (עמ' 5, שורות 1-3).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צורפותיהם ושמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

בתמונות שצורפו מזירת האירוע, אכן נראה "נתיב" ימני מעבר לשולי הנתיב הראשי מצד ימין, שבהמשכו כניסה לאזור שאליו ככל הנראה התכוון להגיע התובע. משהצדדים לא חלוקים על כך שסימני הבלימה הם סימני בלימת רכבו של התובע, הרי שנסיעה במהירות בכביש מהיר בינעירוני איננה פסולה, עת הנהג נסע בנתיב שלו בצד ימין מבין שני נתיבים, כשזכות הקדימה בכביש היא שלו, וקיים כאמור קושי רב לצפות שמישהו יגיע מאחד משני הנתיבים מצדו האחר של הכביש המופרד על ידי אי תנועה, כאשר הנתבע לגרסתו חולף שלושה נתיבים ומגיע לכיוון השוליים (עמ' 7 שורה 2-3). מעבר לכך שהדבר אסור על פי הדין התעבורתי, קיים קושי רב לצפות זאת עת הדין מתיר לו נסיעה במהירות אף למעלה מ-70 קמ"ש והוא בנתיב הימני ביותר, וכל שיכול היה התובע לעשות על מנת למנוע תאונה שנזקיה חלילה הם גדולים יותר, הוא לנסות לבלום ולהסיט את רכבו לעבר השוליים עת הוא רואה את רכב התובע לפתע ממולו וזאת על מנת "לברוח" מתרחיש של תאונה, משברי כי הוא אינו יכול לעצור בכביש מהיר. משהרכב לא צלח לבלום מיד בשולי הכביש אלא המשיך, בעוד הנתבע כבר היה בכניסה לאזור אליו ביקש להגיע, אירוע ההתנגשות הדלת ימין אחורית של רכב הנתבע. ייתכן שמבחינה חזותית הדבר נחזה כעקיפה מימין כפי שתואר בכתב ההגנה, אולם מבחינה מעשית מדובר בניסיון למנוע תאונה בהתנגשות חזיתית של רכב התובע בצדו הימני של רכב הנתבע (היכן שישבה אשתו) אשר "חתך" את הכביש המהיר מצדו השמאלי מאי התנועה. יוטעם, כי הנתבע עצמו העיד, בניגוד לאמור בכתב ההגנה, כי התובע לא ניסה לעקוף אותו, כלשונו: " הוא ראה שאני עומד הוא ניסה לברוח ממני לא לעקוף" (עמ' 5, שורה 22). כשנשאל :"אתה לא ראית אותו עוקף אותך נכון?" השיב: "לא.. ש. אתה גם לא מהשוליים לא ראית אותו עוקף אותך נכון? ת. לא" (עמ' 5, שורות 27-30). הנתבע העיד כי לא הבחין בתובע, וכי הוא לא נסע בנתיב – היינו לא השתלב, הלכה למעשה, בתנועה –או אז הפגיעה הייתה מאחור אלא כבר הגיע לצד הימני של הכביש לפינת הכניסה, כאשר התובע פגע בו מצד ימין עת נסע בשולי הכביש. אין כל סיבה שבכביש מהיר בעל שני נתיבים ייסע התובע כגרסת ההגנה בשולי הכביש במהירות עד כי ייראו סימני בלימה אלא אם ביקש למנוע תאונה בנתיב הראשי ימני בו נהג.