עבדוש נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

האם הוכחה טענת "מרמה" כמשמעה בסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), זו השאלה העומדת לפניי.

1. לפניי תביעה כספית בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו בתאונה שהתרחשה ביום 25.4.2017.

    

2. כמפורט בכתב התביעה, בתאריך 25.04.2017, בסביבות השעה 23:00 עת שנהג התובע ברכב המבוטח על-ידי הנתבעת, בתחומי קריית עקרון, היה הרכב מעורב בתאונת דרכים.

   התביעה נתמכת בתצהיר תובע וכן הוגשה חוות דעת של השמאי להערכת הנזק, ממנה עולה שהרכב הוכרז כ"ניזוק באובדן גמור".

    

   התובע עותר לפיצוי בסך כולל בסך 35,550 ₪ בגין נזק לרכב בסך של 35,500 ₪ בניכוי שווי שרידי רכב בסך 3,000 ₪, שכ"ט שמאי בסך 2,000 ₪ ובתוספת הוצאות בסך 1,000 ₪.

    

3. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה, שכן שלטענתה התובע מסר לה גרסה כוזבת אודות נסיבות קרות התאונה, שארעה בנסיבות אחרות מאלה עליהן דווח, וזאת מתוך כוונת מרמה. לפיכך נטען, כי בהתאם לחוק חוזה ביטוח, פטורה הנתבעת מחבותה כלפי התובע. דחיית התביעה נסמכה על ממצאי דוח חקירה של חוקר מטעם הנתבעת.

    

   דיון והכרעה

4. מטעם התובע העיד הוא עצמו וכן נהג הרכב השני המעורב בתאונה, מר אשר גהלי. מטעם הנתבעת הוגשו חקירות שני הנהגים שנגבו על ידי החוקר מטעם הנתבעת.