תא"מ 2675-01-15 שלבי סאלם בונה העמק בע"מ נ' אבו סויד ואח'

לפניי תביעה כספית לתשלום בגין נזקים שנגרמו לתובעת בעטיה של תאונה מיום 20.5.14, עת נפגע רכבה, רכב מסוג סקודה מ.ר 40-298-67 (להלן: "הרכב הנפגע"), מרכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1, רכב מסוג קיה מ.ר 76-004-74 (להלן: "הגורר") אליו נרתמה עגלה/ נגרר, מ.ר 96-850-71 (להלן: "הנגרר").

במועד התאונה, היה הגורר מבוטח על ידי הנתבעת 2 ואילו הנגרר היה מבוטח אצל הנתבעת 3.

במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ביום 7.10.15, הגיעו הצדדים להסכמה ביחס לנסיבות התרחשות התאונה. לטענתם, התאונה ארעה כאשר הגורר נסע לאחור ופגע, באמצעות הנגרר, ברכב הנפגע שהיה אותה עת במצב של עצירה מוחלטת, בחניה.

גם ביחס לשאלת הנזק הסכימו הצדדים לפיכך, העמידו את סכום התביעה ע"ס של 14,597 ש"ח (התביעה נפתחה ע"ס של 19,597 ש"ח).

נוכח האמור וההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, נותרה אפוא במחלוקת השאלה על מי יש להטיל את האחריות ביחס לנזקים שנגרמו לרכב התובעת, האם על מבטחת הגורר לשאת בתשלום דמי הנזק או שמא מבטחת הנגרר היא שנושאת באחריות במקרה זה.

ב"כ הנתבעים 1 ו-2 טען, כי מאחר והתאונה ארעה כאשר הנגרר הוא אשר פגע פיזית ברכב הנפגע, הרי שיש להטיל את האחריות באופן שווה בין הגורר לנגרר. מנגד, טענה ב"כ הנתבע 3 כי מבטחת הגורר היא זו שחייבת בתשלום דמי הנזק.

אכן, וכפי שתיארו זאת ב"כ הנתבעים במהלך הדיון, קיימת מחלוקת פוסקים בשאלה שלפנינו ואין הלכה מחייבת בסוגיה זו.

יש המצדדים בגישה לפיה האחריות מוטלת על הגורר בלבד. על פי גישה זו, העובדה שהפגיעה נגרמה פיזית על ידי הנגרר, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן הנגרר הוא החלק הפאסיבי מבין שתי היחידות, ואין לו חיות משל עצמו. עוד סבורים, על פי גישה זו, כי ביטוח הנגרר נועד למקרה שבו הנגרר גורם לנזק מכוח עצמו.

(ראה- ת"א (שלום חדרה) 2615/04 סעאידה נ' אוליצקי (פורסם בנבו, 20.12.04), ת"א (שלום נתניה) 1490/05 כרמלי נ' חלף (פורסם בנבו, 4.1.06)).