תא"מ 26711-08-12 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' שמש

בפני תביעה שהוגשה בסד"מ וניתנה בה רשות להתגונן.

הנתבעת פתחה בשנת 1997 חשבון בסניף 429 של הבנק התובע (להלן: החשבון). בחשבון ניתנו אשראים שונים במשך השנים. להבטחת חיוביה של הנתבעת לבנק, שועבד נכס מקרקעין בבת ים (להלן: הנכס) ע"י חברת ראמש חברה לבניין והשקעות בע"מ (להלן: החברה) שבשליטת בעלה של הנתבעת, רחמים שמש (להלן: רחמים) ובניהולו. הבנק פתח בחודש מאי 2004 תיק הוצל"פ למימוש הנכס.

התביעה מבוססת על הסדר שנערך בין הבנק, הנתבעת והחברה ביום 29.9.05 במשרדה של ב"כ הבנק עו"ד רחל ברכה ובמעמד עו"ד סימה ברקוביץ ממשרדה (להלן: ההסדר).

בהתאם להסדר, הועמד חובה של הנתבעת לבנק על סך 102,891$ שנפרס בהלוואה נושאת ריבית לייבור + 4.5% לשנה, אשר תיפרע ב-96 תשלומים חודשיים של קרן וריבית, בהתאם ללוח הסילוקין. ההסדר נחתם על ידי הנתבעת ורחמים, כמנהל החברה. לאחר שההסדר הופר ע"י הנתבעת, חידש הבנק את הליכי ההוצל"פ למימוש הנכס, וביום 12.2.07 ביקש למנות את באת כוחו עו"ד ברכה ככונסת נכסים.

עו"ד ברכה מונתה ככונסת נכסים למימוש הנכס, והוחלפה בשנת 2010 ע"י עו"ד ברקוביץ (להלן: הכונסת). ביום 13.5.10 אישר ראש ההוצל"פ את מכירת הנכס לקונה בהתאם להסכם מכר מותלה (נ/4).

ביום 15.6.10 ובטרם הושלמו הליכי הכינוס, הכונסת העבירה לבנק, על פי החלטת ראש ההוצל"פ, סך של 385,144 ש"ח לסילוק החוב המובטח במשכנתא, וזאת כנגד כתב התחייבות של הבנק לשיפוי הכונסת ע"ס 150,000 ש"ח, ככל שתידרש הכונסת לשלם הוצאות כינוס נוספות.

במהלך הכינוס הועלתה ע"י עיריית בת ים דרישה לתשלום סך של 114,474 ש"ח כתנאי למתן אישור להעברת הבעלות בנכס, זאת בהתבסס על שינוי סיווג הנכס על ידה. הכונסת התנגדה לדרישת התשלום, אך ביום 28.12.11 הורה ראש ההוצל"פ כי הכונסת תשלם לעיריית בת ים את הסכום הנדרש תחת מחאה, כדי לקבל אישור העיריה להעברת הזכויות בנכס. מאחר שבקופת הכינוס היה סך של 47,500 ש"ח בלבד,ןנקבע בהחלטה, כי ככל הנדרש, תממש הכונסת את כתב השיפוי של הבנק.

בהתאם לדרישת הכונסת, העביר הבנק בחזרה לכונסת סך של 66,794 ש"ח מהחשבון, לצורך התשלום לעיריה, הסכום שולם לעיריה תחת מחאה וניתן האישור שאיפשר השלמת העיסקה.

כתוצאה מהעברת הסכום בהתאם לכתב השיפוי, נוצר ביום 5.2.12 חוב בסכום זה (קרן) בחשבון.

הסכום לא נפרע חרף דרישת הבנק, ועל כן הוגשה התביעה. סכום החוב עומד, נכון למועד הגשת התביעה, על 70,275 ש"ח. הבנק טען כי יש לחייב את הנתבעת בסכום זה כשהוא נושא ריבית מירבית המצטרפת לקרן מדי כל רבעון.